Timing is Everything?
לא פעם עולה המשפט 'רעיון מצוין – העיתוי פשוט לא התאים'. נראה כי טיימינג משמש לעיתים תירוץ נוח לאי הצלחה, שאז פעמים נשמעים הסברים כגון: "השוק עוד לא בשל" // "המשקיע לא היה מוכן" // "הצרכנים עוד לא הפנימו את הצורך". אין ספק שטיימינג חשוב, אך האם הוא הכול?
בעולם שמחוץ לבמה של שייקספיר, זו שאלה מנהיגותית מהותית. להתייחס לטיימינג כהכל, משמע ויתור מסוים על אחריות ניהולית. שהרי ארגונים לרוב לא יכולים להרשות לעצמם להמתין לעיתוי "מושלם", הרגע הזה כמעט לא מגיע. מנהיגים יוצרים את הרגע הנכון. "טיימינג נכון" נבנה. לפעמים גם כשהתנאים לא מושלמים, מהלך שמובל נכון, בנוי היטב, מגובה בתכנון מושכל ובביצוע מוקפד עשוי להפוך לתזמון הנכון, כי טיימינג פעמים רבות הוא תוצאה, לא תנאי.
על כך בפרשת השבוע פרשת דברים שם נאמר:
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א, ה).
משה בוחר את הטיימינג להוכיח את העם ולא במקרה. נשאלת השאלה, מדוע בוחר בעיתוי זה?
עפ"י רש"י: "אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואח"כ הוכיחם". עפ"י רש"י משה לא רק באר התורה – פירש אותה בשבעים לשון אלא גם הוכיחם. אילו דיבר קודם, טרם הכניסה לארץ, יתכן והיו מזלזלים כי: "אין בו כוח להכניסנו לארץ – לכן מוכיח אותנו". לכן רק לאחר שפעל למען העם והוביל אותם להישגים משמעותיים בחר להוכיחם. כשמנהיגותו מוכחת העיתוי היה נכון כדי שההוכחה תשמע ותתקבל.
אבן עזרא מוסיף: העם נמצא בשנת הארבעים לצאתו ממצרים ולפני הכניסה לארץ. הדור שיצא ממצרים וקיבל את התורה מת במדבר בחטא המרגלים וזה הדור השני – דור הבנים. דור שלא חווה את מעמד הר סיני. משה ראה צורך להסביר להם את המצוות ולהשמיעם עשרת הדיברות ממקור ראשון כמו שלימד את הוריהם, וזה הזמן לפני הכניסה לארץ לחידוש מחויבות זו.
ואפשר להוסיף, ניתן היה לייחס את קבלת התורה על ידי דור יוצאי מצרים למצב של כפיה וחוסר ברירה לכאורה, מאחר שחשו חייבים לאחר שהוציאו אותם מעבדות לחירות. מצד שני המטרה של כניסה לארץ לא התקיימה, לכן ניתן היה גם לטעון שקבלתם חסרת תוקף. משה בערוב ימיו סוקר את יציאת מצרים והאירועים במדבר לצד הכנת העם לכניסה לארץ כך שיבחרו לקבל את התורה מתוך רצון חופשי ואמיתי. הטיימינג שבוחר משה – לאחר הפלת המלכים (רשי) ולפני הכניסה לארץ (אבן עזרא). אם כן, בניגוד לדור הראשון שיתכן וקיבל את התורה מתוך תחושת הכרח ותלות, הדור השני בוחר לקבלה מתוך רצון ומוכנות. ומשה בוחר את התזמון מתוך אסטרטגיה מנהיגותית.
כאמור, טיימינג הוא חשוב, אבל פעמים רבות הוא תוצאה, לא תנאי. הוא תולדה של תהליך מנהיגותי עמוק של קריאת מציאות, בניית מוכנות, יצירת הקשר נכון והובלת שינוי, כדוגמת מנהיגותו של משה. אל תחכו לעיתוי המושלם – בנו אותו. תובילו לשם. כי אולי טיימינג אינו הכול, אבל מנהיגות – כן.