האחריות מחייבת החלטות לא פופולריות
יש אנשים שמטבעם הם בוני קונצנזוס. כאלה שחשוב להם להיות אהובים על כולם. בעלי סגנון ניהולי כזה יתקשו לקדם ולעמוד ביעדים ארגוניים.
כל פעילות ארגונית מחייבת קבלת החלטות, שהרי קבלת החלטות הוא המנוע הארגוני. ומנהלים נדרשים מדי פעם לקבל גם החלטות קשות ולא אהודות, כמו לפטר אנשים או להפסיק מימון של מיזם מסוים או אפילו לסגור מפעל. האחריות הניהולית מחייבת אומץ לקבל גם החלטות לא פופולריות ולא רק החלטות שיגרמו לכולם להיות שבעי רצון.
על מנהיגות וקבלת החלטות, בפרשת השבוע פרשת וישב, שם נאמר:
"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה" (בראשית ל"ח, א).
רש"י מפרש: "ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו". נסביר, הרי כוונת האחים בשעה שראו את יוסף היתה להורגו: "ויִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ". בכך גם תמכה הצעתו של ראובן להשליכו לבור מלא עקרבים ונחשים שהסיכוי שיוסף ישרוד בו קלוש ביותר. יהודה כמנהיג האחים הציע את מכירת יוסף לסוחרים, כמוצא למזעור הנזק, כפשרה (פופולרית במידת מה), כדי שאחיו לא ישפכו דם נקי – כדי למזער את פשע האחים וכן כדי שיוסף אחיהם, ינצל.
כאשר ראו האחים את אבל אביהם, באו בטענה ליהודה: אתה אמרת לנו למכור את יוסף וכך עשינו, אילו אמרת לנו להשיבו הביתה גם אז היינו שומעים לך וחוסכים לאבינו את הצער והיגון. על כן, לפי רש"י האחים הורידו את יהודה מגדלותו לאור תוצאות החלטתו.
יהודה עונה לאחיו כי הציע למכור את יוסף, מתוך ניתוח מכלול האפשרויות העומדות בפניו ומחיר התוצאות. הוא מזכיר, את חלומות יוסף, בהם יוסף מולך על אחיו, והם משתחווים לו כמי שמקבלים אותו כמלך. ואם היו הורגים אותו לא ניתן יהיה לבדוק את אמיתות חלומותיו. יהודה ממשיך ומסביר כי הסיבה שבחר בסוחרים שבדרכם למצרים מכיוון ששם אין סיכוי שיוסף ימלוך או שיגיע לעמדת שררה, הן בשל מוצאו – המצרים תיעבו את העברים והן בשל מעמדו – עבד לא יכול לקבל משרה ממלכתית.
האחים לא מקבלים הסבר זה, וטוענים, כי ניתן היה לבדוק את אמיתות החלומות גם אם היו משיבים את יוסף הביתה שהרי גם יעקב גער בו "הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ, אָרְצָה" (ל"ז, י'). כלומר לדידם של האחים, יהודה למעשה יכול היה לקבוע היכן יהיה מבחן חלומותיו של יוסף.
כאשר התברר ליהודה רמת הצער שנגרם לאביו שממאן להתנחם, הוא חש אחראי למצב, לקח אחריות מנהיגותית והחליט לעזוב את עמדת ההנהגה = וַיֵּרֶד יְהוּדָה, כלומר יהודה הוריד עצמו מגדלותו בשל לקיחת אחריות על החלטתו השגויה, ולא אחיו היו אלה שהורידוהו, זו זווית נוספת רעננה להבנת הפסוק.
יתר על כן, נבחין כי לקיחת אחריות מאפיינת את דרך מנהיגותו של יהודה כך למשל הוא לוקח אחריות בעניין תמר, שם עצמו ערב לבנימין, כמו-גם ביקש להישאר עבד במצרים במקום בנימין. כך שגם כאן יהודה לוקח אחריות להחלטתו למכור את יוסף – ומוריד מגדולתו – ממנהיגותו.
אגב כך, בפועל, גדולתו של יהודה לא הופחתה אלא להיפך, מנהיגותו רק התחזקה ואף קיבלה משנה תוקף בברכת יעקב "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (מ"ט,י') שממנו יצאו המלכים והמשיח.
מכאן, מנהלים טובים נמדדים לא רק ביכולות הניהוליות והמקצועיות, אלא בעיקר עפ"י רמת אחריותם הניהולית אשר המהווה את הדוגמא האישית עבור העובדים. הטעות, היא אנושית, אך מנהיגות נבחנת בין היתר בהודאה בטעות ולקיחת אחריות בהתאם, גם אם מדובר בהחלטה לא פופולרית.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מהבלוג "תורת הארגונים".