המנהיגות שבין דיון להחלטה
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
בישיבת הנהלה התנהל דיון ענייני ומעמיק, במהלכו כל מנהל הסביר היטב את שיקוליו בנושא. בסיומה, לא הייתה מחלוקת על העובדות, אך גם לא הייתה הסכמה על הדרך. חלק מהמנהלים ביקשו "עוד זמן לחשוב", אחרים הציעו להמשיך לחדד ונראה כי הדיון יכול להימשך עוד זמן רב מבלי להתכנס להחלטה.
בשלב זה המנכ״ל סיכם את עיקרי השיקולים שהועלו והציג החלטה, אמנם לא מושלמת אבל כזו שמאפשרת לארגון לה
תקדם. ההחלטה לא ביטלה את העמדות שהוצגו, אלא לקחה את המורכבות ותרגמה אותה למסלול פעולה ברור.
יש שלב שתרומתו של הדיון מתמצה, והמשך העיסוק בו כבר אינו מוסיף בהירות ולעיתים אף מעכב תנועה. האתגר הוא לזהות את נקודת המעבר: מהשלב בו בוחנים אפשרויות, לשלב בו נדרשת החלטה. החלטה אינה בהכרח מעידה על כך שכל הספקות נעלמו, אלא סימון מושכל של כיוון המאפשר לארגון לנוע קדימה גם כאשר חלק מהשאלות עדיין פתוחות. במציאות המאופיינת באי־ודאות, זו יכולת קריטית: ללא החלטות ברורות, תהליכים נתקעים; החלטות שאינן מגובות בחשיבה מספקת, פוגעות באמון. מנהיגות אפקטיבית היא היכולת לדעת מתי לסיים את שלב הדיון, לקחת אחריות על הבחירה, ולהפוך מורכבות לכיוון פעולה משותף.
על כך בפרשת השבוע, פרשת צו, שם נאמר:
"וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" (ויקרא ח, לה)
עם כניסת אהרון ובניו לתפקיד הכהונה, משה מנחה אותם כי במשך שבעה ימים לא יצאו מפתח אוהל מועד. תוספת המילים: "כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" נראית לכאורה מיותרת, שהרי בוודאי לא חשדו במשה שיאמר להם מה שלא נצטווה. הפרשנות לפסוק מדגישה שני סוגי מנהיגות כמענה לכך:
- מנהיגות מקרבת – הקשבה, הסבר, דוגמא אישית: לכאורה ההוראה נראית כפוגעת בכבודם, שכן אהרון ובניו הקפידו במיוחד להיזהר בכל צעד בהיותם משבט לוי. כדי להתמודד עם הקושי משה פונה לליבם, כפי שנאמר בתחילת הפרק: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" (ח, ב). רש"י מפרש: "קחנו בדברים" – אמור לו שלא ירגיש דחוי בגלל חטא העגל. חיזוק לכך בפירוש תרגום יונתן בן עוזיאל: 'קרב את אהרון שהתרחק בגלל מעשה העגל'. בנוסף, משה משתף את אהרון שגם הוא נצטווה בפרישות לפני הכניסה למחנה השכינה. משה מראה לאהרון שההוראה אינה חריגה, וזאת כדי להקל עליו לקבלה באופן מכבד תוך חיבור והבנה למורכבות המצב.
- מנהיגות משימתית – פעולה גם בתנאי עמימות (עפ"י מנחה בלולה): לכאורה הוראה זו תמוהה, ניתן להניח שאהרון ישאל את משה מה טעם הציווי וכיצד הישיבה שבעת ימים פתח אוהל מועד מכשירה אותם לכהונה. משה משיב שגם הוא אינו יודע את הטעם וכי כך נצטווה ללא הסבר, כגזירת מלך. כלומר, גם כאשר לא מובנים כל טעמי הציווי יש למלאו ולפעול גם אל מול אי הוודאות.
שתי גישות המנהיגות סינרגטיות ומשלימות זו את זו: האחת מקרבת – להקשיב, להסביר ולתת דוגמה אישית; השנייה משימתית – לפעול גם כאשר אין לנו את כל התשובות. האיזון בין הגישות בונה הנהגה שמצליחה להוביל הן ערכית-אישית, הן משימתית.
"כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" אינו סגירת דיון אלא רגע של אחריות, בו נדרש לבחור באופן מושכל כיוון מחייב ולאפשר לארגון לנוע קדימה גם כאשר לא כל הסוגיות קיבלו מענה מלא. לא מוותרים על הקשבה או על חשיבה משותפת, אך גם לא נשארים בהם ללא הכרעה; מנהיגות נבחנת בנקודה זו של היכולת לאסוף את המורכבות, לקחת עליה אחריות ולתרגם אותה להחלטה שמייצרת בהירות, תיאום ובעיקר תנועה משותפת. “כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" – שילוב מבורך של מנהיגות מקרבת ומנהיגות משימתית, מנהיגות הנדרשת במיוחד בעת הזו !
*** הבלוג האהוב גם בספר ***