מנהיגות של "קודש קודשים"
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
השבוע השני למלחמת "שאגת הארי", לצד אישור חזרה לעבודה במקומות עם מרחב מוגן תקני, ממחיש כי חוסנה של חברה אינו נמדד בכוחה או במשאביה, אלא ביכולתם של מנהלים ליצור מרחב אישי מותאם לכל עובד בתוך מציאות מורכבת. עובדים מתמודדים עם חוסר וודאות, חשש רב, עייפות ולאות, עומס אישי-משפחתי כעורף וכמילואים, לצד ציפיות להשלמת משימות העבודה שלרוב לא מותאמות למשאבי האנרגיה הדלים בימים אלה.
אמנם יש ארגונים המקיימים סדנאות חוסן וניהול סטרס, אך נראה שהעובדים שזקוקים להן ביותר אינם יכולים להגיע, המציאות שלהם מורכבת מדי.
בפועל ארגונים שמצליחים לשמור על המרחב האישי של העובדים בתקופה זו פועלים אל מול שני צירים ניהוליים מרכזיים:
- סדר עדיפות ברור שמותאם למציאות: לשימור רציפות ארגונית לצד תיאום ציפיות עם העובד לגבי מה הכרחי ומה ניתן לדחות.
- התייחסות אישית למורכבות המצב האישי: למשל: מגורים ללא מרחב מוגן תקני, כמות האזעקות, שירות מילואים, ילדים קטנים ללא מסגרות חינוכיות, אתגרים אישיים וחששות – ומתן מענה מותאם במידת האפשר.
אלו פעולות קונקרטיות, לא סיסמאות. ניהול כזה יוצר אמון, כבוד והדדיות, ומחזק את החברה במיוחד במציאות של מלחמה שוחקת.
על כך בפרשת השבוע פרשות ויקהל-פקודי שם נאמר:
"וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (שמות מ, י).
"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" מתייחס לחלק הפנימי של המקדש אשר הפרוכת מבדילה אותו מהקודש: "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (שמות כו, לג). אם כן, כיצד מזבח העולה העשוי נחושת – חומר פשוט יחסית ומקומו בחצר הציבורית של המשכן, נקרא "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"?
רמב"ן מסביר שהסיבה לכך היא שהקורבנות שהוקרבו עליו – עולה, חטאת, אשם ושלמי ציבור היו בעלי דרגת קדושה גבוהה ומיוחדת. עם זאת, אפשר גם להתמקד רק בקורבן התמיד, שבתחילה נאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" (כט, לז) ואחר-כך מפרט שמדובר בקורבן התמיד המוקרב פעמיים ביום – בבוקר ובערב, ממומן מכספי הציבור, כשכל אדם תורם עבורו באופן שוויוני מחצית השקל: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" (שמות ל, טו). קורבן זה אינו לכפר על חטא, אלא כאות תודה: בבוקר כנגד מתן תורה ובערב כנגד יציאת מצרים. קורבן זה, אם כן מגלם שני עקרונות מרכזיים:
- שוויוניות ושותפות: כל אדם תורם באופן שווה, וכולנו חלק ממערכת אחת.
- הכרת תודה: על חסדים שנעשים לנו על ידי הזולת גם 'בבוקר' – בימים טובים (זריחה) וגם 'בערב' – זמנים מאתגרים (שקיעה).
"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" המייצג שני עקרונות אלה, שוויוניות ושותפות לצד הכרת תודה, אינם רק רעיון רוחני אלא מהווים את הבסיס לחוסן חברתי. כאשר כל אדם תורם את חלקו ומכיר בתרומת הזולת, נוצרת מערכת יציבה שיודעת לתת מענה גם בשעות של 'בוקר' וגם בזמנים של 'ערב'.
באופן דומה, חוסן הארגון בוודאי בתקופה מאתגרת, תלוי ביכולתם של מנהלים ליצור מערכת תומכת שמאפשרת לכל אחד לתרום את חלקו במסגרת אתגרי המציאות היום יומית שלו. היכולת להגדיר סדרי עדיפויות מציאותיים, לתמוך בעובד לפי צרכיו ולשמור על רציפות תפעולית גם בתקופות מורכבות, מהווה בסיס איתן לימים טובים יותר. חוסן אינו באז-וורד, הוא כלי ניהולי-ערכי שמחזק את החברה בפועל – זו מנהיגות של "קודש קודשים".
*** הבלוג האהוב גם בספר ***