אחריות מדורגת

"ההצלחות שלך – הכישלונות עלי" בבסיס משפט זה טמונה תפיסה מנהיגותית הרואה באחריות מנהל לא רק להוביל, אלא גם לאפשר. לאפשר לעובדים לפעול, להצטיין, ללמוד, להתפתח, להעז ובעיקר להיות בעלי השפעה ומשמעות. 

עפ"י צ'רצ'יל "מחיר המנהיגות – הוא אחריות". אולם אחריות זו אינה שוויונית, היא דיפרנציאלית. שהרי לא ניתן להחיל רף זהה של ציפיות על כל בעלי התפקידים בארגון. ככל שהתפקיד בכיר יותר – כך גוברת רמת האחריות, הציפייה לדוגמה אישית, ליוזמה והשפעה מערכתית.

אחריות מותאמת תפקיד ומעמד, באה לידי ביטוי במונח הניהולי "אחריות מדורגת" (Differentiated Accountability). עפ"י עיקרון זה יש להתאים את רמת האחריות, הבקרה והציפיות – לדרג, למוטת ההשפעה ולמעמד הארגוני. התאמה זו מדגישה את הקשר הישיר בין אחריות לבין דרגת השפעה. המבנה הארגוני ההיררכי מגדיר הזכויות אך גם את החובות. אחריות מדורגת מבוססת על ההבנה שמנהלים, ובעיקר מנהלים בכירים, אינם רק חלק מהמערכת הארגונית – הם אלה שמעצבים אותה. מכורח זה, הם מחויבים לרף מקצועי, אתי ותרבותי גבוה יותר, או בפרפרזה לסלוגן של בנק ידוע, 'להיות בראש זה מחייב'.

על כך בפרשת השבוע, פרשת שמיני שם נאמר:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם" (ויקרא יא, א)

בדרך כלל אחרי הדיבור, תופיע המילה: "לֵאמֹר" כמו למשל: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (א, א), אך בפסוק זה, באופן חריג מוסיף גם את המילה: "אֲלֵהֶם". רש"י מסביר כי הציווי "אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן" – 'למשה אמר שיאמר לאהרן'. "לֵאמֹר אֲלֵהֶם" – מדגיש שהציווי לכוהנים – לאהרון ובניו (אלעזר ואיתמר) ניתן בנפרד מהציווי לבני ישראל, זאת למרות שמדובר בחזרה על כללי טהרה של בהמות מותרות ואסורות לאכילה, דין החל על כל עם ישראל ובכללם גם על הכוהנים.

נשאלת השאלה, מה טעם חזרתיות זו לכאורה והציווי הנפרד לכוהנים?

נראה כי התשובה טמונה בעיקרון האחריות המדורגת. נסביר: לכהנים, המנהיגים הרוחניים של העם, יש אחריות ייחודית. מהם נדרשת הקפדה יתירה, גם לעמוד בדרישות הציווי, אך גם לשמש דוגמה, להוביל, ולהיות ראויים לשרת את העם מהמקום הטהור ביותר. יתר על כן, גם בהיבט הפרקטי-תפעולי על כוהנים להיזהר יותר בטומאה, שימצאו בטהרה תמיד וכשירים לעבודתם במקדש.

בנוסף בציווי: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ: אֲנִי ה'" (ויקרא כב, ח), אף שגם ציווי זה חל על כל עם ישראל, גם נאמר: "כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה, מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים" (יחזקאל מד, לא). רש"י מסביר כאמור כי נוסף על האזהרה לעם ישראל, באה אזהרה נוספת לכהנים שתכלית עבודתם היא טהרה. נראה שההבחנה והדגש יוצרים ציפייה גבוהה יותר מהמובילים – שלא רק כפופים לכללים של כלל העם, אלא נדרשים לקיים רף התנהגות גבוה יותר, מתוך מחויבות להיות ראויים לתפקידם, לשמש דוגמא. שכן נקודת ההנחה שככל שאדם ניצב במדרגת השפעה גבוהה יותר – כך גם חובתו גדולה יותר. לכן לא די בציווי כללי – יש צורך גם בציווי ייחודי למנהיגים, שנושאים באחריות מוסרית וערכית גבוהה יותר.

עפ"י עקרון זה, כדי לבנות מנגנון אחריות אפקטיבי לא די בהחלה רוחבית-שיוויונית של כללים. יש צורך בתכנון דיפרנציאלי המותאם למרחב ההשפעה, לסיכון הניהולי, ולכוח התרבותי של כל תפקיד. אחריות מדורגת מהווה תשתית מעשית מותאמת לתפקיד הארגוני המודדת את ערכה של מנהיגות בעיקר לפי היכולת לשאת באחריות ערכית. אין מדובר רק בהענקת "יותר אחריות" לבכירים – אלא גם בסוג אחר של אחריות. המנהיגות, כך נראה טמונה גם בהלימה מיטבית של אחריות מדורגת.

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***