משמעות האיתות
האם בשוק העבודה 2025 עדיין קיימת עדיפות לבוגרי אוניברסיטה על פני בוגרי מכללות? זו שאלה לכאורה לא רלוונטית בעולם העבודה החדש, במיוחד לאור כך שארגונים רבים סובלים מאתגר בגיוס עובדים מיומנים ובמקביל נראה כי במכללות רבות רמת ההכשרה גבוהה ורלוונטית לצורכי השוק.
ועדיין, נראה כי קיימת תפיסה בקרב חלק מהמנהלים כי יש להעדיף בוגרי אוניברסיטה על פני בוגרי מכללה מתוך הנחה, שהמוסד האקדמי הינו "איתות" למצוינות וליכולת קוגניטיבית של מועמד. כך למשל את העדפתו לבוגרי אוניברסיטה הסביר אמיר, כי הוא מתייחס למשתנים נרכשים כמו למשל מוסד אקדמי כאינדיקטור. לטענתו, לא באמת חשוב לו איפה למד המועמד, אלא סוג המוסד משמש עבורו אינדיקציה לרמת רצינותו וליכולותיו הקוגניטיביות.
מנהלים המצדדים בגישה זו נותנים למוסד הלימודים משקל רב בעת גיוס מועמד, לעיתים על חשבון כישורים רלוונטיים אחרים ופעמים רבות, חשובים יותר לתפקוד המקצועי-ארגוני. השאלה: האם שיקול זה אכן רלוונטי כיום? האם משקלו משתנה בהתאם לשלב בקריירה של המועמד? והאם מנהלים המתעדפים קריטריון מסורתי זה מפספסים טאלנטים מוכשרים?
על כך בפרשת השבוע, פרשת תצוה שם נאמר:
"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ" (ל, א).
שלושה שמות שונים מיוחסים ל-"מִזְבֵּחַ", שמות המשקפים מאפיין שונה של המזבח: פעולה, חומר גלם ומיקום. נפרט:
- מזבח הקטורת: מתאר את הפעולה המרכזית המבוצעת עליו (הקרבת הקטורת).
- מִזְבַּח הַזָּהָב (לט, לח) (מ, כו): מדגיש את החומר היוקרתי ממנו הוא עשוי .
- מזבח הפנימי: מתאר את מיקומו הייחודי בתוך אוהל מועד.
שמות אלה מייצגים את נקודות המבט, הגישה והמשמעות שמעניקים אינדיבידואלים למזבח, ובכוחם גם לסמל החשיבות והמשקל שמייחסים להיבטי חיים שונים:
- ערכים: מתן חשיבות לפעילות הנעשית במזבח – הקרבת קטורת – תערובת מיני בשמים, לעומת מזבח העולה בו הקריבו קורבנות. מכאן אפשר לראות גם הבחנה סמלית בין המזבחות: בעוד מזבח העולה מייצג גשמיות הגוף, מזבח הקטורת מייצג רוחניות וערכים.
- חומריות: מתן משקל רב לחומריות ולרושם חיצוני, ופחות לפנימיות וערכים. כך למשל מזבח הזהב להקרבת קטורת ומזבח הנחושת להקרבת קורבנות.
- היררכיה: מתן חשיבות למיקום למשל במדרג חברתי או בהיררכיה. מזבח הקטורת נמצא בתוך אוהל מועד מסמל קדושה ומעמד רוחני גבוה יותר לעומת מזבח העולה שממוקם מחוצה לו ומלא בעפר, אשר מסמל גם ענווה ומזכיר לאדם דע מאין באת (מעפר).
שלושת השמות מבטאים זוויות שונות של אותו מזבח ומדגישים את השילוב בין המהות הפנימית, המעטפת החיצונית והמיקום הסמלי. שילוש השמות המייצג שילוב בין מעמד, תוכן וחומר הוא שיוצר את השלם – את התמונה המלאה אשר לא ניתן לקבלה כשמתמקדים במאפיין אחד בלבד.
באופן דומה, גם את המועמדים נכון לבחון על פי שלושה היבטים עיקריים: פנימיות – אישיות, ידע, יכולות וכישורים, חומריות חיצונית (כמו מוסד אקדמי) והמיקום בהיררכיה הארגונית בהווה וכן פוטנציאל להתפתחות בעתיד. ההבדל בין מנהלים, אם כן טמון בשאלה: איזה קריטריון מקבל משנה חשיבות ומשקף עבורם את הערך המוסף של המועמד – האם נותנים דגש למוסד האקדמי (מזבח הזהב), או לחילופין מתמקדים בניסיון וביכולות המעשיות של המועמד (מזבח הקטורת)?
מיקום חומר ופעילות קיימים בכל שיפוט. מריבוי שמות המזבח נלמד כי נכון להשקיע בהבנת התאמת מועמד למארג הארגוני, מתוך ראייה רחבה והסתכלות על המכלול כגון: אישיות, כישורים וניסיון. אמנם כל היבט חשוב, אך המהות טמונה בהבנת השלם. לכן במקום להסתמך רק על "אותות" חיצוניים כמו מוסד אקדמי, חשוב לתת משקל ראוי גם להיבטים נוספים.
אמנם ישנם מנהלים המייחסים שיקול משמעותי למוסד האקדמי, עם זאת נראה כי שיקול זה בא לידי ביטוי בעיקר במשרות ג'וניור שכן לאחר מכן, הניסיון לרוב מהווה פרמטר חשוב יותר בשיקולי גיוס מועמד.