רוצים באזז? תתחילו מהבסיס

מנהלים רבים מציינים כי היו שמחים לראות יותר מנהיגות, יצירתיות ויוזמה אישית מצד עובדיהם, כתכונות חיוניות להתפתחות הארגון. אך בפועל, נראה כי אינם באמת מאפשרים להם לממש יכולות אלה. עומס המשימות השוטף, לצד הצורך לעמוד בדרישות לקוח, תקנים ורגולציות, לעיתים כמעט ואינם מותירים זמן, פניות ומרחב להעלאת רעיונות חדשים ולמעשה מצמצמים את חופש היצירתיות.

נראה כי המצב יוצר פרדוקס: מצד אחד, ארגונים שואפים לעוד חדשנות ויוזמה; מצד שני, העומס, הדרישות והסטנדרטים מצמצמים את המרחב ליצירתיות. עם זאת, נראה שלא רק שאין סתירה בין שיטתיות לבין חדשנות, אלא ההפך: שיטתיות נכונה – היא שמאפשרת את היצירתיות. שכן, מסגרת מוגדרת אינה מגבילה את החשיבה, אלא יוצרת קרקע פורייה להנבטת רעיונות חדשים וחדשניים. ארגון שפועל על פי סטנדרטים ברורים, מנהל תהליכים ושגרות עבודה עקביות, למעשה מגדיר הגבולות שמאפשרים חופש ליצירתיות, מספק את הבסיס להתמודדות עם העומס ומייצר הפניות הנדרשת לצמיחה ולחדשנות. אמנם שיטתיות מייצגת ההפך מבאז-וורד אך היא בהחלט הכרחית כבסיס ליצירת באזזז.

רעיון זה בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע, פרשת תרומה שם נאמר:
"וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, עֲצֵי שִׁטִּים: חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת, קֹמָתוֹ" (שמות כז, א).
לכאורה תמוה השימוש בהא הידיעה במילה – "הַמִּזְבֵּחַ", שכן מדוע לא משתמש באותה לשון (ללא הא הידיעה) שנקט בהקשר לחפצים אחרים כמו: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" (כה, ח) // "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" (כה, י) // "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן" (כה, כג). עוד נשאל, מדוע לאחר שפירט חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, יש צורך להדגיש שהמזבח רבוע, כאשר מידותיו כבר מצביעות על כך?

אור החיים מסביר שהא הידיעה באה להדגיש כי מדובר במזבח ספציפי שה' הראה למשה בהר, כפי שנאמר בתחילת הפרשה: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (כה, ט) וכן בסוף הפרשה: "כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר, כֵּן יַעֲשׂוּ" (כז, ח). אם כן הא הידיעה מרמזת על המזבח הספציפי ופסוק זה למעשה, מגדיר את פרטי הביצוע והמידות.

הכתב והקבלה מייחס משמעות סימבולית-רוחנית לצורת הריבוע של המזבח ולא רק עניין טכני. עפ"י פירוש זה, הריבוע מייצג תבנית של שלימות – צלעות שוות, זויות ישרות ושוות, וכן  האלכסונים. תבנית זו מסמלת יציבות, דיוק ומסגרת שמאפשרת עלייה רוחנית. יתר על כן, עפ"י פירוש זה, צורת הריבוע חשובה יותר מאשר דיוק המידות (5X5). על פי מסכת מידות (פרק ג, משנה א) בבית המקדש השני, שטחו של המזבח היה גדול מ-5X5 אמה.

צורה זו אינה מקרית, בעוד שהמזבח של עמים אחרים עוצב כעיגול, המסמל גם מחזוריות, חזרתיות וסגירות. הריבוע מייצג יציבות והתקדמות, חופש ממגבלות הטבע ואפשרות לתנועה מתמדת – הן בכיוון הרצוי (מלאך), הן בכיוון הפחות רצוי (בהמה). מכאן שהקרבת הקורבן (-על המזבח) מטרתה לסמל שינוי חיובי אצל המקריב, לכן גם שמו 'מזבח העולה' מלשון התעלות. באמצעות הקרבת קורבן אדם מתעלה רוחנית – ללא הגבלה, לעומת העיגול שמייצג את ההפך. לפיכך גם מזבח הזהב (הקטורת) נבנה בצורת ריבוע – אמה X אמה (ל, א-ב). 

עקרון זה של שיטתיות כמסגרת לעידוד היבטים של יצירתיות הינו גם עקרון ניהולי חשוב. שכן מבנה, תהליכים ושגרות אינם כובלים את היצירתיות – אלא להפך – מעניקים לה הבסיס הנדרש להתפתח ולצמוח. יצירתיות אינה תלויה בהיעדר מסגרת, אלא דווקא בקיומה של מסגרת גמישה ומאורגנת. בעידן בו החדשנות חיונית להישרדות ארגונית, השקעה בתהליכים שיטתיים מסייעת לבנות סביבת עבודה המספקת גם יציבות וגם בסיס ליצירתיות וחדשנות מתמדת. כי כאמור, שיטתיות אולי אינה מונח זוהר כמו חדשנות, אך היא בהחלט מהווה את הקרקע להנבטה ופיתוח הדור הבא של מוצרי הארגון.

***  הבלוג האהוב גם בספר ***