למידה ממנהיגות כושלת
"המנהל שלי מתעניין בי כאדם" // "המנהל שלי שומר על מיקוד הצוות בתוצאות התוצרים" // "המנהל שלי משתף ומתקשר באופן קבוע מידע רלוונטי המגיע מהנהלת הארגון" // "המנהל שלי מקיים איתי דיון משמעותי על התפתחות הקריירה בחצי השנה האחרונה".
היגדים אלה, המתמקדים בעיקר במיומנויות ניהוליות רכות, הם מדגם משאלון של חברת גוגל (2019) לזיהוי מנהיגות אפקטיבית. השאלון בוחן היבטים כמו יכולת להעניק משוב מקדם, האצלת סמכויות, תקשורת פתוחה והתמקדות בתוצאות. עם זאת, נראה כי כיום שאלת המנהיגות אינה עוסקת רק במדדי אפקטיביות, אלא גם בהגדרה מחדש של תפקיד המנהיג – מהם הפרמטרים המשמעותיים שמנהיגים נדרשים להם בעת הזו כדי להניע אנשים, לבנות יציבות וחוסן ארגוני וליצור יתרון תחרותי בסביבה דינמית?
על מנהיגות בפרשת השבוע פרשת בא שם נאמר:
"וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה" (שמות י, ו).
מהפסוק עולים שלושה עקרונות מנהיגותיים: אחריות הנהלה, למידה מכשלי העבר והקשבה לשטח. נפרט:
#1 אחריות הנהלה – היררכיית האחריות – "עם כוח גדול באה אחריות גדולה"
הסוגייה: לשם מה פירוט הבתים שיתמלאו ארבה? האם לא די לומר בתי מצרים?
נראה כי הפירוט מדגיש את היררכיית האחריות – מכת ארבה מתחילה מהנהגה ומחלחלת בהדרגה כלפי מטה (בתי פרעה, עבדיו, ובתי מצרים). מבנה זה חוזר גם במכת צפרדע: "וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ… וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ …" (ז, כח). רש"י מסביר שסדר הענישה הינו בהלימה להיררכיית האחריות: פרעה נושא באחריות הראשונה, אחריו עבדיו ולבסוף העם.
#2 אם תתעלם – יתכן ויתעצם – למידה מכשלי העבר
הסוגייה: מדוע משה מדגיש כי מכת ארבה היא חסרת תקדים "אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"?
משה מציין שכמות הארבה הינה חריגה וחמורה מכל מה שידעו אבותיו, על מנת להדגיש כי אי למידה מטעויות וכשלי העבר והמשך מדיניות "כי כך תמיד עשינו", הינה התנהלות המעצימה סיכונים. לקיחת אחריות יישום תהליכי למידה והפקת לקחים, בכוחה למזער או אף למנוע משברים גדולים יותר.
#3 ההנהגה קשובה לשטח – שינוי מלמטה למעלה
הסוגייה: מה טעם הניסוח החריג "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא" בדרך כלל מנוסח לשון "ויצא" בלבד למשל: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה" (ט, לג) // "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מֵעִם פַּרְעֹה" (ח, ח) // "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה, מֵעִם פַּרְעֹה" (ח, כו)?
הביטוי "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא" נראה כי מעיד שמשה הבחין שעבדי פרעה החלו להרהר במצבם. האברבנאל מסביר כי השינוי לא התחיל בפרעה, אלא באנשיו. משה הבחין שעבדי פרעה רומזים זה לזה שהם מאמינים לדבריו, לכן פנה ויצא כדי לאפשר להם להתייעץ ולבחון צעדיהם. יתר על כן, משה לא רצה לשמוע הבטחה מפרעה שישלח את ישראל ואז כשירווח לו -יתחרט, לכן לא המתין לתשובתו (אלא הקדים) פנה ויצא. חכמה רבה נמצאת אצל האנשים בשטח. מנהיגים מקשיבים לרחשי השטח ומאפשרים יישום שינויים בהתאם.
נראה כי עקרונות המנהיגות: אחריות ההנהלה, למידה מכשלי העבר והקשבה לשטח, משותפות – הן לעבר, הן להווה. עם זאת, בעוד ששאלון גוגל מתמקד במיומנויות ניהול רכות כגון: משוב, אמון והתמקדות בתוצאות. העקרונות הנלמדים מפרעה מוסיפים נדבך המדגיש ההשלכות של מנהיגות לא אחראית. במציאות הדינמית כיום, מנהיגות אפקטיבית מחייבת איזון בין חזון אסטרטגי לבין רגישות לשטח, מתוך הבנה כי ערכי האחריות, הלמידה וההקשבה הם המפתחות להצלחה בת-קיימא, שהרי "הדג מצליח מהראש…"