מה שיכול הוא לא תמיד גם מה שרשאי (ולהפך…)
בעידן בו טכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר ומשפיעה על כל היבט בחיינו, השאלה המרכזית היא: כיצד ניתן לאזן בין חדשנות טכנולוגית לשמירה על ערכים מוסריים? דוגמה לכך היא חברת NSO שפיתחה את תוכנת פגסוס לריגול דיגיטלי. NSO הפכה לסמל לדיון על גבולות השימוש בטכנולוגיה והשפעתה על פרטיות וזכויות האדם.
עם התפתחות נגישותה של הבינה המלאכותית, הסוגיות האתיות מקבלות משנה תוקף. הבינה המלאכותית רבת אפשרויות לתועלת הארגון אך גם ברת פוטנציאל לשימוש מזיק – בכוחה ליצור זיופי תוכן, מידע שגוי, הטיות, פגיעה בפרטיות ובנתונים ארגוניים חיוניים. מכאן שהאתגר המרכזי כאמור הוא למצוא את האיזון המיטבי בין היתרונות שכלי הבינה מציעים לבין ניהול סיכונים, רגולציה, אתיקה ואי הוודאות הגלומים בטכנולוגיה. שכן, לא תמיד מה שניתן לעשות הוא מה שנכון לעשות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תצא שם נאמר:
"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, ג).
הפסוק עוסק בחובת השבת אבדה, גם כאשר מדובר בחפץ שבעליו התייאש מהאפשרות למוצאו, חייב להשיבו לבעל האבדה. הדין "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" אינו רק לעניין חמור ושמלה כמפורט בפסוק, אלא לעניין כל אבדה. שכן הפרט (הפירוט – חמור, שמלה) הינו דוגמא לכלל (כל אבדה).
אם כן, מדוע לא מספיק לציין: "לֹא לְהִתְעַלֵּם" מה צורך בתוספת המילה "תוּכַל"?
רש"י מפרש: "לכבוש עיניך כאילו אינך רואה אותו". נראה שהשימוש בפועל "תוכל" בפסוק זה, אין פירושו – יש בכוחו של אדם לעשות פעולה (=יכולת), אלא פירושו כאן הוא בהיבט של 'רשאי'. כמו למשל: "לא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.." (דברים יב, יז). רבי יהושע בן קרחה מפרש: "אתה יכול אבל אינך רשאי". וכן למשל: "לא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, ה), גם כאן משמעות "לא תוּכַל" הוא בהיבט של אינך רשאי. הציווי לא להתעלם מהאבדה גם כאשר ניתן להתעלם ממנה, כמתוך היתממות לכאורה – אינו רואה האבדה // אינו יודע איסור אכילת קורבן הפסח והמעשר, מדגיש את הצורך לשקול גם היבטים מוסריים בפעולותינו. הבחנה זו בין "יכולת" ל"רשאי" מדגישה שלא כל פעולה שניתן לבצע היא פעולה שנכון לבצע וכי יש להבטיח שהפעולות שלנו הן לא רק אפשריות אלא גם מוסריות.
לכאורה נראה כי לחברה פרטית יש הזכות לנצל את כוחה בשוק כדי לקדם את מטרותיה. עם זאת, גם מהלך אשר אינו מהווה עבירה על חוקי מדינה יכול להוות סתירה לעקרונות חברתיים ונורמות מוסריות מקובלות. שהרי לא ניתן לחוקק את כל העקרונות המוסריים לכן חשוב להבטיח גם שמירה על נורמות, כללי התנהגות וערכים חברתיים המהווים בסיס לכל חברה תרבותית וארגון עסקי.
הזווית המקראית מדגישה באמצעות תוספת המילה "תוכל" למצוות השבת אבדה את חשיבות הפעולה המוסרית, זווית שמקבלת משנה חשיבות כיום, במציאות בה שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים מגדיר מחדש את המותר והאסור. ההבחנה בין "יכולת" ל"רשות" הינה עקרון מנחה חשוב בבסיסו הערכי של כל ארגון: לא כל מה שניתן לעשות הוא גם מה שראוי לעשות. על ארגונים להבטיח כי תוכניותיהם לא רק אפשריות, אלא גם תואמות את הערכים והעקרונות האתיים של הארגון והחברה – בימים של שיגרה ובוודאי בעת מלחמה…
*** הבלוג האהוב גם בספר ***
