בחברה מסוימת הגדירו כי עובד מצטיין, הוא עובד שפעל מעבר להגדרת התפקיד ולציפיות הארגוניות: "עונה על משולש מרכיבי ההצטיינות: (1) ייזום רעיונות וכיווני פעולה חדשים ופורצי דרך אשר הוטמעו בארגון (2) מהווה דוגמה אישית והשפעה חיובית על הסביבה, (3) מילוי התפקיד באופן יוצא דופן – מגיע להישגים מקצועיים מרשימים, מגלה פרואקטיביות בסימון יעדים חדשים, מעודכן בחידושים ומאתגר את העבודה מתוך שאיפה לשיפור מתמיד ולצמיחה".

בחירת עובדים מצטיינים בארגון הינה דוגמא לתהליך שמטרתו חיובית, אך בגלל שכולל גם פרמטרים סובייקטיביים הוא עלול לעורר תחושות שליליות כגון תסכול, חוסר הוגנות וכן תחושה של חוסר הכרה והערכה בקרב אלה שלא נבחרו. מכאן שקיימת חשיבות רבה לניהול נכון של תהליך זה – באופן רגיש ומושכל, לרבות הגדרת קריטריונים ברורים, שקיפות ושיתוף העובדים, ניהול תקשורת פתוחה, הכרה והוקרה של תרומת כלל העובדים ולהבטיח שכולם יקבלו הזדמנות שווה גם בעתיד במידה ויעמדו בקריטריונים המוגדרים.

 על כך בפרשת השבוע פרשת בהעלותך שם נאמר:

"וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ" (במדבר ח, יט).

פסוק זה העוסק בענייני הלויים, מזכיר את "בני ישראל" חמש פעמים! רש"י מסביר: "להודיע חיבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד (=בפסוק) כמניין חמישה חומשי תורה".

נשאלת אם כן שאלה לגבי עיתוי אזכור החיבה לישראל וסמיכותו לבחירת הלוויים לעבודה בקודש  – מדוע חשוב להדגיש זאת דווקא כאן?

נראה כי הפרשנים מסכימים שהסיבה העיקרית לכך היא לסייע למזער תחושת שליליות כגון תסכול ואי הוגנות שעלולות לעלות, עם זאת חולקים ביניהם לגבי המושא לתחושות אלה בפוטנציאל. נפרט:

• חידושי הרי"ם: מזעור תחושות שליליות של ישראל: לאחר בחירת הלוויים כמשרתים בקודש – בני ישראל עלולים לבוא לידי תחושת נחיתות שמא אינם ראויים לעבודה במשכן ולכן נפסלו ובמקומם נבחרו הלוויים, בא הכתוב להדגיש חיבתם של ישראל.
• צרור המור: מזעור תחושות שליליות של הלויים: הלווים משרתים את "אדוניהם" – שהכוונה לבני ישראל, לכן יתכן כי הלוויים יחושו נחיתות ופחיתות כבוד. על כן, נאמר: "נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בעל הטורים מסביר שחמש פעמים מוזכרים ישראל כהקבלה לחמש הרבדים המייצגים את כלל העם: כהנים, לווים, ישראל, גרים ועבדים משוחררים, וזאת כדי לחדד ולהדגיש שהלוויים הם חלק מהכלל.

גם בדרך יצירתית, ניתן למצוא כי קדושת הלויים ובחירתם באה מתוך בני ישראל – רמז לכך באות האמצעית של כל אות במילה "ישראל",  נפרט:

יוד – האות האמצעית – ו'

שין – האות האמצעית – י'

ריש– האות האמצעית – י'

אלף– האות האמצעית – ל'

למד – האות האמצעית – מ'

יחד מקבלים לויים – מרמז על כך שהלוויים הם חלק בלתי נפרד מישראל, חלק משלם. נראה כי ההסברים המפורטים לאזכור המחומש של בני ישראל, מסייעים למזער את תחושת התסכול ואי ההוגנות שעלולים לחוש מי מהצדדים. עם זאת, כאשר בחירת קבוצה מתוך הכלל, מבוססת בעיקר על קריטריונים סובייקטיביים, נראה כי יהיו שיחושו תחושות שליליות. לכן כאמור יש לנהל התהליך באופן רגיש ומושכל תוך הסתכלות כוללת על הכלל.

באופן דומה, גם בחירת עובד מצטיין בכוחו להשפיע באופן דו צדדי על המוטיבציה והאווירה הארגונית. על כן חשוב להגדיר תהליך ברור ושקוף שיסייע להבטיח תחושת הוגנות והערכה בקרב העובדים,  תהליך אשר יתרום לאווירה חיובית, יעורר השראה ויעודד שאיפה למצוינות ולהמשך התפתחות מקצועית ואישית – הן של ישראל, הן של הלווים שבתוכם…

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***