"תן לי דקה להתרגל אליך שוב…" – STEP BY STEP

 

החזרה של משרתי המילואים לשגרת החיים ולמקומות העבודה היא בהחלט צעד מבורך. עם זאת המעבר משדה הקרב לחיי השגרה עבור אנשי מילואים רבים יכול להיות מורכב, מאתגר וחד מדי – הן בשל קצב האירועים ואופיים, המראות ואינטנסיביות העיסוק הלחימתי, הן בשל ניתוק מהסביבה במשך תקופה ארוכה.

נוצרה מציאות חדשה. מציאות הדורשת מארגונים הערכות תוך רגישות, גמישות וסבלנות ובעיקר הבנה כי חזרה לשגרה אחרי מציאות בלתי נתפסת של לחימה וניתוק היא לא Plug & Play אלא הדרגתית וסובייקטיבית. לכן חשוב יותר מתמיד לראות את האדם באופן הוליסטי תוך מתן מגוון מענים לצרכים, לציפיות וליכולות של השבים ממילואים ובעיקר לכבד את הזמן האינדיבידואלי הדרוש לאדם כדי לחזור לשגרה מיטבית – צעד צעד.

על כך בפרשת השבוע, פרשת מצורע שם נאמר:

"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא יד, ח).

נראה כי גם כאשר הכהן מאשר כי "נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת" (יד, ג), הנרפא עדיין לא יכול לשוב לאוהלו אלא יושב מחוץ לאוהלו (בתוך המחנה) עוד שבעה ימים. נשאלת השאלה, מדוע הוא מנוע מלהיכנס למחנה שכינה (המשכן), מחנה לויה (מסביב למשכן) ומחנה ישראל?  

אדם לקה בנגע הצרעת בשל מידותיו שפגעו בסביבתו. כאשר הנגע נרפא יש לתת זמן הן לסביבה להבטיח תחושת בטחון כי תהליך הריפוי אכן הושלם והן למחלים לעשות ההכנות להשלמת ההיטהרות מהנגע ובכך להצהיר באופן סמלי כי הוא נקי מבפנים ומבחוץ. כמפורט:

• "וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו" – מכבס הבגדים שלבש בהיותו מצורע. טהרת הבגד – החלק שאינו גופו.
• "וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" – השיער שצמח בימי טומאתו וכאילו ניזון מכוח הנגע, מוסר.
• "וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר" – השלב השלישי הטהרה של גופו – הקרוב ביותר אליו.

הטהרה של המצורע מהנגע כך נראה היא הדרגתית ומתחילה מהחוץ לפנים. על כן לאחר שנטהר גם מבחינה חיצונית: בגד-שיער-גוף יושב שבוע מחוץ למחנה כהצהרה לסביבתו שהוא נרפא בעיקר מבפנים אך גם בגופו. אמנם סדר פעולות המתואר כאן הפוך ממה שראינו במקרה של החזרה בתשובה מעבודה זרה (בראשית לה, ד), אך גם שם נשמר הרציונל של תקופת הסתגלות וחזרה מדורגת. 

עקרון דומה, של הסתגלות הדרגתית נכון גם בהקשר של חזרת אנשי המילואים למקומות העבודה. שכן בזמן שהעורף המשיך בשיגרתו, אנשי המילואים התנהלו במעין מציאות מקבילה. עתה הן אנשי המילואים, הן הארגונים נדרשים להתרגל בסבלנות וברגישות למציאות החדשה, תוך הערכה שאולי גם היא זמנית ואנשי המילואים יקראו שוב לשליחותם.

המעבר בין תקופת המילואים לחיים עצמם דורשת התארגנות מנטלית מחודשת, הדרגתית שאורכת זמן, כמו שבא לידי ביטוי בחזל"ש אחרי נגע הצרעת, כמו גם בשיר היפה "שוב" בביצוע שמוליק קראוס וג'וזי כץ.

 

בנימה אישית, תתגמדנה המילים ותקצר היריעה להעריך ולהודות מעומק הלב לכוחות הביטחון ולמשרתי המילואים על תרומתם ושליחותם בהגנה עלינו ועל המדינה. שימרו על עצמכם 🙏

 

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***