עניין עם בעלי עניין

בניגוד לעבר שמטרת העל של ארגון התמקדה בעיקר במקסום רווחים לבעלי המניות, כיום קיימת מודעות לחשיבות חלוקה אופטימלית של 'עוגת הרווחים' בין כל בעלי העניין של הארגון (=פנימיים וחיצוניים). נקודה זו באה לידי ביטוי אף בשינוי הטרמינולוגיה הנהוגה מ-Shareholders ל-Stakeholders, שינוי לשוני המצביע על הרחבת ספקטרום בעלי העניין של הארגון וכולל למעשה את כל מי שמושפע ומשפיע על התנהלותו.

חלוקת עוגת הרווחים היא 'משחק סכום אפס', שכן חלק שניתן לקבוצה אחת נגרע מחלקה של אחרת. מאחר ופעמים המטרות של בעלי העניין השונים, אינן בהלימה ואף סותרים ומתנגשים, האתגר המשותף של כל ארגון הוא מצד אחד לדאוג שתהיה עוגה לחלוקה – דאגה לרווח וצמיחה ומצד שני, לדאוג לחלוקה אופטימלית של העוגה בין כל קבוצות העניין הרלוונטיות.

'חלוקת העוגה', היא דוגמא אחת למגוון סתירות המתקיימות בשגרה הארגונית, בין צרכים, ציפיות ורצונות של בעלי עניין שונים, כך למשל: קוד פתוח, עבודה במודל היברידי, יצירתיות וחדשנות אל מול לו"ז צפוף ודרישות לקוח ואף עבודה בצוות לעיתים מעלה סתירה בין רצונות אישיים לצרכים צוותיים-ארגוניים.

על כך בפרשות השבוע, פרשות ויקהל-פקודי, שם נאמר:

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן, וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן; וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה" (שמות מ, כ).

נשאלת השאלה,

לשם מה שני הפעלים "וַיִּקַּח וַיִּתֵּן" בתחילת הפסוק, הרי די היה לומר 'וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת, אֶל הָאָרֹן' כפי שנאמר גם קודם לכן: "וְנָתַתָּ, אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן, אֵלֶיךָ" (כה, טז)?

ניתן לפרש כי כפל הפעלים יכול לייצג:

• 2 פעולות – משה לקח הלוחות מהארון בתוך אוהלו והביא אותם אל המשכן (רמב"ן).
• 2 לוחות ב-2 מקומות – משה לקח את לוחות העדות שניתנו בחורב מבית המדרש ונתן אותם בארון יחד עם שברי לוחות הברית הראשונים שמאוחסנים שם (תרגום יונתן בן עוזיאל).
• 2 שלבים בתהליך ההבשלה של משה – בשפת המקרא בדרך כלל שימוש בפועל "וַיִּקַּח" מציין שכנוע בדברים כדוגמת "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם" (בראשית ב, טו), שם רש"י מפרש "לקחו בדברים נאים ופיתהו להיכנס" (לגן עדן). באופן דומה, גם משה צריך לשכנע עצמו להיפרד מהאחריות שחש לגורל הלוחות – הן על שברי הלוחות והן על הלוחות החדשים ולהעבירם ממשמרתו האישית לארון במשכן. מכאן שכפל הפעלים מדגיש את האתגר האישי שעמד בפני משה בנושא זה שכן "וַיִּקַּח" = בדברים – מייצג את השכנוע העצמי של משה לוותר על האחריות למשמרת הלוחות ואז "וַיִּתֵּן" – שם אותם בארון כפי שנצטווה. אגב, "וַיִּקַּח וַיִּתֵּן" הינם לשון המושאל מעולם המקח והממכר, נראה באופן סימבולי שמשה נושא ונותן עם עצמו כשבסוף שלב זה,חש בשל להפקיד את הלוחות במקום ציבורי הראוי להם.

גם במקרה המתואר של משה וגם בארגון, נראה כי אין סתירה במטרת העל של בעלי העניין שכן בעוד שמטרת העל הארגונית היא הגדלת הרווח, במקרה של משה מטרת העל היא שמירה בטוחה על הלוחות הקדושים. אלא שהסתירה לכאורה בשני המקרים מתבטאת בעיקר במניעים וברווחים האישים של בעלי העניין השונים ומכאן גם בהתוויית הדרך האופטימלית ליישומה. שכן נראה כי משה חש שעליו להמשיך לשמור על הלוחות כחלק מאחריותו כמנהיג, במיוחד לאור הניסיון המר עם הלוחות הראשונים, בעוד הבקשה היא להעביר אחריות המשמורת אל הכלל – אל הארון שנבנה ע"י בצלאל. מכאן באנלוגיה לעוגת הרווחים, מטרת הציווי לדאוג שתהיה 'עוגה לחלוקה' – דאגה לשמירה בטוחה ואיכותית של לוחות הברית, מנגד כאמור אופן יישומה של מטרה זו לא תמיד בהלימה מלאה עם הצרכים, הציפיות והרצונות של כל בעלי העניין הרלוונטיים….

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***