אמון ואמונה – גם זהב, גם טהור

(התרשים מתוך: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001400929)

על אף שהמודל ההיברידי מלווה את עולם העבודה ביתר שאת כבר שלוש שנים, נראה כי ארגונים רבים עדיין מתקשים ליישמו באופן מיטבי. המודל למעשה מאפשר חלוקה שבועית של מיקום ביצוע העבודה – בין משרדי החברה לבין מקום שהעובד בוחר (=מהבית למשל). זה אינו שינוי טכני של מיקום והגדרות שעות, אלא מדובר באסטרטגיה כלל ארגונית, הכוללת שינוי מהותי במגוון פרמטרים ארגוניים-תרבותיים-תהליכיים. שכן העבודה במודל היברידי אינה חיקוי של המודל המשרדי אלא שילוב סינרגטי של שתי מציאויות, לכדי מציאות חדשה.

אמנם הבסיס להצלחת המודל טמון באמון. מצד אחד ביכולתם של מנהלים לוותר מעט על שליטה ולתת אמון בעובדים, לסמוך עליהם שיעשו את העבודה בזמן ובאיכות הרצויה, גם אם באמצע היום בחרו לצאת לטיול עם הכלב או לכתוב פוסט ברשתות החברתיות. מצד שני, באחריות העובדים לתת למנהלים את הביטחון כי הם אכן ראויים לאמון שכזה. אין ספק כי המרכיב הבסיסי בכל קשר אנושי, קריטי גם כאן.

עם זאת, מאחר והנוסחה לעבודה אופטימלית במודל זה טרם נפתרה במלואה, נראה כי בבסיסו עומדת אולי הנחה יסודית יותר – אמונה אמיתית בקרב הנהלות בחשיבות התהליך ומכאן גם כוונה טהורה ליישמו. שכן נדמה כי החשיבה של ארגונים רבים טרם השתנתה ממש, וההיברידיות שפעמים רבות נראית על פני השטח, לא תמיד מייצגת הלימה עם העמדות שבבסיסה.

על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תשא, שם נאמר:

"וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (שמות לא, ח)

נשאלת השאלה

מדוע המנורה היא הכלי היחיד מכלי המשכן שזוכה בתואר "הַטְּהֹרָה"?

רש"י מפרש: "על שם זהב טהור" (מנחות כט). עפ"י פירוש זה, התואר מייצג את החומר ממנו עשויה המנורה. עם זאת, הרי היו כלים נוספים שנעשו מזהב טהור ולא זכו לתיאור זה. כגון: ציפוי השולחן: "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר" (כה, כד) וציפוי הארון "וְעָשׂוּ אֲרוֹן… וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ" (כה, י-יא). יתר על כן, הוראות העשייה הן של הכפורת "וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר" (כה, יז), הן של המנורה "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר" (כה, לא), מנוסחות באפן זהה. אם כן, מה מיוחד במנורה?

נשיב,

נראה כי ההבחנה בין המנורה לשאר הכלים טמונה בעיקר במהותה ולא רק בחומר היוצר אותה. המנורה דלקה בתוך המשכן בשעות הערב, שעה שלא הקריבו קורבנות ולכאורה לא היה כל שימוש באורה – לא לאדם ובוודאי לא לקב"ה. לכן אתגר הדלקת נרות המנורה ערב ערב, התבטא ביכולתו של אהרון לבצעה מתוך כוונה מזוקקת ואמונה באמיתות הפעולה ובחשיבותה. אכן נאמר על אהרון: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ" (במדבר ח, ג), רש"י מפרש, "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה" (רש"י). מכאן שאמנם המנורה הייתה עשויה זהב טהור אך המילה טהורה מדגישה ממד נוסף בהיבט של איכות וכוונת המדליק – שגם עליהם לייצג טוהר.

נדגיש כי אין ספק שיש לבצע את כל פעולות הקודש מתוך טוהר הכוונה, אך מאחר והדלקת המנורה נעשית בתוך המשכן ואין מי שיבקר פעולה זו מלבד האדם המבצע, התורה הוסיפה גם את התואר "הַטְּהֹרָה"  – להדגיש הטוהר גם בחומר וגם במעשה.

אמנם המיומנויות לעבוד ולנהל מרחוק עדיין נלמדות ואין ספק כי יש לכבד את הזמן שנדרש ליישומם של אסטרטגיה ותרבות חדשים. עם זאת, מומלץ כי ארגונים ימשיכו להשקיע באופן מפורמל ושיטתי בחשיבה, בתשומות, במשאבים ובניתוח הסיכונים, וינהלו הנושא באופן מודע ובשלבים מוגדרים ומושכלים. שכן, לא די שהמסגרת הטכנית תהיה מזהב, אלא לא פחות חשוב שהשימוש בה יהיה מתוך כוונה טהורה ואמונה אמיתית בחשיבותה. נראה כי זה ה-בסיס להצלחת תהליך יישום המודל – אמונה ואמון.

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***