אחרי הכתית, תמיד
עפ"י פתגם אנגלי: "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג הוא ישבע כל חייו". על אף הרציונל העולה מהפתגם, נראה כי המציאות מצביעה כי לארגונים לא תמיד יש זמן, סבלנות ותעדוף משאבים כדי ללמד לדוג ולקנות חכות, לעיתים קל יותר, פשוט לתת את הדג.
ביומיום הארגוני קיים מתח מובנה בין הטווח הקצר לטווח הארוך – הצורך להביא תוצאות מידיות, לעמוד ביעדים מוגדרים ולהראות הצלחות – לא תמיד הולך יד ביד עם המטרות לטווח ארוך ולעיתים אף בכוחו לגרום לנזק של ממש בהיבט המוניטין והרווחיות. שכן הלחץ הנגרם מדרישות הטווח המידי לעיתים משבש את הדעת ומצמצם את פריזמת הראייה, והשקט הפיקטיבי הוא רק סממן לסערה המתקרבת…
אין ספק כי נדרש לתת מענה לנושאים המיידים, השוטפים, והיומיומיים אך פעולות אלה אינן עומדות בפני עצמן – הן חלק ממכלול. מנהיגות טומנת בחובה ראייה מורכבת ורב־ממדית המשלבת השקעת תשומות ניהוליות בתפעול נכון של ההווה מתוך ראייה כוללת של השפעותיו על עיצוב העתיד.
על כך בפרשת השבוע, פרשת תצוה שם נאמר:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ)
הציווי על תרומת השמן לנר התמיד, כולל:
- "שֶׁמֶן זַיִת" – שמן המופק מזיתים בלבד.
- "זָךְ" – עפ"י מסכת מנחות (דף פ"ו) – "לוקט את הזיתים הגדלים בראש העץ והם בשלים ומהם ניתן להפיק השמן הזך והצלול ביותר".
- "כָּתִית" – כותשים את הזיתים במכתשת כך שהשמן שיופק יהיה צלול ללא פסולת.
- "לַמָּאוֹר" – יועד השמן הראשון שהופק מהכתישה, בעוד השמן השני שניתן להפיקו גם בטחינה בריחיים כשר לקורבן מנחה.
- "לְהַעֲלֹת נֵר" – מדליק עד שהשלהבת עולה מאליה.
- "תָּמִיד" – בקביעות כל לילה.
נשאלת השאלה, מה מיוחד במצווה זו?
נשיב,
לרוב כשיש לאדם שני סוגי שמנים, נראה כי יעדיף להשתמש בשמן המשובח לאכילה ובשמן הפחות טוב למאור. כאן הציווי למעשה מורה על ההפך – השמן המשובח למאור והשמן הפחות טוב – למנחות (שנאכלים) .
עפ"י תולדות יצחק – "כָּתִית" רומז לזמן שבתי המקדש היו קיימים ודלק בהם נר התמיד. על פי פירוש זה, בית ראשון עמד 410 שנים כמניין "תִי", ובית שני עמד 420 שנים כמניין "כָּתִ".
עפ"י המילון פירוש המילה כתית הוא כתישה – ניצחון מוחלט בתום מערכה שיטתית וממושכת, אכן לאחר "כָּתִית" שנים – נחרבו בתי המקדש. עם זאת, "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" רומז לכך שבית המקדש השלישי יהיה קיים לתמיד.
מכאן שהמיוחד במצווה זו היא הסמליות שמגלמת הדלקת נר התמיד בשמן המשובח, סמליות הנשענת על ההבנה שהעתיד הרצוי – עצמאות ובית מקדש = "להעלות נר תמיד", עובר דרך "כָּתִית". לכן כחלק ממיקוד במטרת העל נובע התעדוף לשימוש בשמן המשובח יותר.
באופן דומה, המנורה בסמל המדינה מבוססת על המנורה המופיעה בתבליט שער טיטוס ברומא, בו מתוארים העבדים היהודים המגיעים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה וחורבן בית המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. עפ"י הוועדה הבוחרת, הנימוק להעדפת עיצוב המנורה הרומי הוא שמצד אחד מסמל את העבר המפואר ואת בית המקדש ומצד שני מסמל חירות ועצמאות בכך שהמנורה "שבה הביתה לירושלים".
כשמטרת העל ברורה נדרש לעיתים לעבור את שלב ה"כתית" כדי להגיע לשלב "נר התמיד". שלב הכתית לעיתים מבלבל ומייאש מכאן שמיקוד בנקודת זמן של הטווח הקצר בלבד אינו מספיק לניהול מוצלח. נכון למנהיג להתמקד בו־זמנית בשילוב מאוזן בין שלושת ממדי הזמן המזינים ומשלימים זה את זה – מצד אחד, למידה מהעבר ותפעול מיטבי של ההווה, מצד שני, הבנה ששני ממדי הזמן הללו מטרתם לשרת את עיצוב העתיד – הקרוב והרחוק. הסתכלות קצרת טווח בלבד, כמוה לתת את הדג במקום את הידע והכלים, כמוה להתמקד רק ב"כתית" מבלי לראות את "להעלות את נר התמיד". ארגון מצליח מתמקד לא רק בתפעול מיטבי של כל ממדי השוטף אלא גם בראייה רחבה וכוללת של השפעותיו על עיצוב העתיד הרצוי.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
