תקשיבו…
התרגום המכני שמציעות חברות כגון גוגל ומורפיקס, הביא מהפכה המאפשרת למיליוני משתמשים לתרגם באופן מידי לפחות 50 שפות.
יש הטוענים כי בכוחה של טכנולוגיה זו להתגבר על מחסומי שפה ולהפוך את העולם לקטן יותר. מנגד, אחרים טוענים כי יש דברים שאפילו גוגל לא יכולה לעשות, שכן היכולת להבין דקויות, בדיחות ומשחקי מילים הייחודיים לשפה, הינה מאפיין אנושי, אינדיבידואלי ותרבותי.
שפה היא אמצעי להעברת מסרים שמשמעותם ידועה לצדדים המתקשרים – לרוב משמעות סמנטית רחבה מעבר למילים הנאמרות. שפה בעיקר מייצגת תרבות ומהות. מכאן שהבנת מסרים אנושיים היא עדיין משהו שבני אדם טובים בו ומכונות – פשוט לא. שכן על אף כוחן של המילים, למסרים המסתתרים בתוכן, יש כח רב יותר.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ויחי שם נאמר:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (מט, א-ב)
3 שאלות עולות מפסוקים אלה:
- מדוע משתמש בפעלים שונים להעברת מסר דומה לכאורה ("הֵאָסְפוּ… הִקָּבְצוּ")?
- מדוע כופל השימוש בפועל "וְשִׁמְעוּ"?
- מדוע קורא לבניו "בְּנֵי יַעֲקֹב" ולעצמו "יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם"?
נראה כי התשובה לשלוש שאלות אלה, טמונה במשמעות המסר שבעומק המילים, נסביר:
עפ"י רש"י (פסוק א): "ביקש יעקב לגלות את הקץ (אחרית הימים) ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים". אף על פי כן, יעקב רצה לרמוז לבניו על אמצעים שיסייעו להם להתמודד עם הקשיים הצפויים, לכן:
- גילה להם את תכונותיהם החזקות שישרתו אותם ואת הכלל.
- הדגיש חשיבות משמעות המילים שנבחרו להיאמר ע"י כפילות הפועל "וְשִׁמְעוּ" לרמוז כי על אף שאינו יכול לגלות להם העתיד, במילותיו נרמזות מסרים משמעותיים.
- רומז לפעולה הנדרשת לגאולתם – "הֵאָסְפוּ… הִקָּבְצוּ" – אם תשכילו להתאסף ולהתקבץ זה יהיה סוד גאולתכם. נראה כי על אף הדמיון בין הפעלים אין מדובר במילים נרדפות אלא: "הֵאָסְפוּ" – התאספות אנשים הנמצאים בקרבת מקום כדוגמת: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ" (דברים כב, ב). "הִקָּבְצוּ" – מכוון לאנשים הנמצאים בפיזור גדול ויש לקבצם למקום אחד כמו "קיבוץ גלויות " "מקבץ נדחי עמו ישראל", וכו'.
ניסוח דומה ראינו למשל במגילת אסתר שם המן זיהה חולשתם של ישראל: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". באנלוגיה לפסוק לעיל ניתן גם לפרש כי "מְפֻזָּר" – פיזית (האספו) "וּמְפֹרָד" – מפולג תרבותית-חברתית (הקבצו). - נוטע בהם תקווה באמצעות דוגמא אישית – "בְּנֵי יַעֲקֹב" – שמו לפני שעלה לגדולה. לאחר הקרב עם המלאך קיבל את השם ישראל – המורה על גדולה. רוצה לומר לבניו כדי לעבור ממצב של "בְּנֵי יַעֲקֹב" למצב של "יִשְׂרָאֵל" עליכם להיות מאוחדים – גם אסופים וגם מקובצים, האחדות בכוחה לסייע לכם לעמוד איתן אל מול הקשיים ואף להביא הגאולה.
על אף שיעקב אינו יכול לגלות לבניו העתיד הצפוי להם, בכוחו לטעת בהם אופטימיות ותקווה וכן רמזים לפעולות הנדרשות כדי לסייע להם להגיע למציאות רצויה — לגאולה, אם יקשיבו היטב למסר הנאמר – למשמעות העמוקה הטמונה במילים.
באופן מעניין בסקר נשאלו 1,800 משתתפים מה לדעתם הטעות העיקרית של מנהלים? המסקנה התמקדה בעיקר בנושאים הקשורים בתקשורת בינאישית. כמנהלים (וכבני אדם), חשוב כי נבין ונפנים את עוצמת כוחן של מילים. השפה, אינה כלי טכני – מכני להעברת מסרים, אלא כלי רב עוצמה בעל יכולת לבנות, להניע ולהעצים אם נשכיל להשתמש בה בתבונה וברגישות, כדוגמת המסר של יעקב לבניו.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
