Same Same But Different
עד למשבר הקורונה, מקומות עבודה רבים הסתכלו על העובד ורווחתו בפריזמה צרה ולרוב כמקשה אחת (Same Same). ראיית העובד התמקדה בעיקר בשעות בהם שהה במקום העבודה, לכאורה כחלק מקבוצת השווים.
משבר הקורונה אילץ ארגונים להרחיב את הפריזמה ולראות את העובד באופן רחב יותר וספציפי יותר – להיכנס לחייו האישיים ולהבין גם את הצרכים הדיפרנציאליים של האדם ומשפחתו ולתת להם מענה אינדיבידואלי, תוך הבנה שפתרון אחד לכולם לא תמיד נכון, וכי יש למצוא פתרונות יצירתיים גם ל-Different. הבנה כי מה שהיה, בהחלט לא נותן מענה מספק לצרכים ולציפיות של עובדים רבים בהווה. ראיית העובד ורווחתו כיום מבוססת מגרעין המשותף – וזה נהדר, אך עליה גם לכלול היבטים של דיפרנציאציה – Same Same But Different.
על כך בפרשת השבוע פרשת תזריע, שם נאמר:
"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא… בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מה-מו)
התורה מורה לצרוע כיצד לנהוג בזמן שהנגע בו:
- בגדים – קרועים (רש"י)
- שיער– מגודל שלא יסתפר (רש"י). פירוש נוסף, 'גלוי ראש' (מנחה בלולה).
- שפם – שמכסה פיו – שלא ידביק אחרים או/ו שלא יריחו ריח רע הנודף ממנו בשל מחלתו.
- וקורא – קורא בכל מקום שהוא טמא כדי שיתרחקו ממנו וכדי שיתפללו עבורו.
- מושבו – מחוץ למחנה, בדד.
באופן מעניין, המנהגים הנהוגים בעת מחלת הצרעת דומים למנהגים הנהוגים בעת אבלות, מלבד מקום המושב – שכן בעוד המצורע יושב לבד מחוץ למחנה, האבל, מוקף באנשים הבאים לנחמו ולדבר על ליבו.
נשאלת השאלה,
אם מנהגי המצורע הינם כמנהגי האבל – מדוע נבדלים הם במקום מושבם?
נשיב,
המצורע אכן נוהג באבלות על התנהגותו ומכאן גרעין הדמיון עם מנהגי האבל (Same Same). אך בעוד האבל מצטער על אובדן אדם קרוב, הצרוע מתאבל על החיסרון הנגרם בשל התנהגותו. כלומר, על אף הגרעין המשותף של אבלות, סיבות השורש לסממנים הדומים — שונים בתכלית. שכן המנהגים שנוהג המצורע נובעים מתוך הבנת הגורמים למחלתו ומטרתם לעוררו לבדוק עצמו ואת יחסו לחברה. נפרט:
- בגדים פרומים – כנגד צרות העין. שכן הבגדים מכבדים האדם, בנוסף, כאשר אדם דואג למחסורו של אחר, הוא נותן לו "לחם ושמלה" כמו שיעקב ביקש "לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח, כ)
- שיערו פרוע – שהיה מתפאר בו, מייצג את מידת הגאווה (כדוגמת שמשון ואבשלום)
- על שפם יעטה וטמא יקרא – כנגד לשון הרע ורכילות שדיבר.
מכאן עולה ההבנה גם לגבי מקום מושבו של המצורע – בדד ומחוץ למחנה שמטרתו לגרום למצורע להרהר ולחשוב כיצד הגיע למצב זה, ולסייע לו להגיע לגורמי המחלה ולתקן דרכיו.
למצורע ולאבל יש כאמור סממנים חיצונים משותפים (Same Same) כמו-גם שניהם מתמודדים עם סיטואציה של אבלות (=ברמות שונות), אך ניתוח הסיבות למנהגי המצורע לצד הצורך בבידוד, מצביע כי מטרתם לאפשר לו להחלים ע"י התייחסות לכל אחת מסיבות השורש. המהות הטמונה במנהגי המצורע והאבל מסבירה גם את ההבדל באופי מושבם (Different) ומבחינה בין האבל על יקיריו לבין האבל על התנהגותו.
Same Same But Different מבטא גם את השינוי המצופה בתפיסת הארגונים את העובד בעקבות משבר קוביד 19. שינוי ההסתכלות של ארגונים מראיית רווחת העובדים כמכלול וכמקשה אחת, להבנת הצרכים והציפיות של העובד בעת הזו, ומכאן גם להרחבת פריזמת הראייה לצרכים הדיפרנציאליים של האדם ומשפחתו. זוהי בהחלט מגמה מבורכת ונכונה, אשר תסייע לארגונים להגביר את שביעות רצון העובדים, את מחויבות שלם וכתוצאה גם את הוותק שלהם.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
