בדד כאמצעי
"אני קודם צריכה להבין איך אני אמורה להתנהל ולהתקדם בסיטואציה הזו …" כך אמרה שרון אם ל-3 קטנטנים, שעושה כל מאמץ לעבוד מהבית, כשהילדים לצידה, ללא מסגרת חינוכית או עזרה חיצונית.
מבדיקה שערך הממונה על השכר באוצר במהלך החודשים האחרונים, עולה כי הורים לילדים עד גיל 8 מעדיפים פחות עבודה מהבית מאשר עובדים אחרים. יתירה מכך, הורים לילדים עד גיל 8 דיווחו על פגיעה גדולה יותר בביצועים בעבודה מהבית לעומת הורים לילדים בוגרים יותר.
הציפיה לכאורה מעובד להמשיך לעמוד בעיקרי יעדיו, מבלי להעניק לו כלים פרקטיים ואמצעים להתמודדות בתנאים הביתיים לצד אתגרי הסגר, היא מנותקת ולא ריאלית ובעיקר מעלה את תחושת התסכול והשחיקה בקרב עובדים ומנהלים כאחד.
דרך אחת של עובדים להתמודד עם המצב, היא לאמץ גישה פרוייקטלית. מצד אחד, הגדרת יעדי-על, לצד יעדים שבועיים ויומיים. מצד שני, הגדרת המשאבים העומדים לרשותכם, במיקוד על משאב של זמן איכותי שיאפשר קידום היעדים – מספר השעות הנדרש כדי לעמוד ביעדים ואיך בתוך שיגרת הסגר המשפחתית-ביתית ניתן לייצר מסגרת שעות איכותית ואפקטיבית.
שרון היא דוגמא, קצה הקרחון לתחושות הכאוס, הבלבול, הדכדוך והשחיקה, המלווים אנשים רבים בתקופה הנוכחית אשר נאלצים להתמודד עם סיטואציה כל כך מורכבת ללא כלים ואמצעים חיוניים.
על כך בפרשת השבוע, פרשת האזינו, שם נאמר:
"יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ, וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים ל"ב, י"ב).
נשאלת השאלה – מי הנושא בכל אחד מחלקי הפסוק? שכן, בחלק הראשון נאמר: "יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ" – האם ה' לבדו ינחה את עם ישראל, או לחילופין האם ה' ינחה רק את עם ישראל לבדם ללא התערבות והתערבבות באומות אחרות? כמו-כן, בחלקו השני של הפסוק נאמר: "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" – למי הכוונה במילה "עִמּוֹ", האם לה' או לעם ישראל? כלומר, האם ה' מנחה את ישראל לבדו ללא עזרת אלים אחרים או לחילופין האם ה' מנחה את עם ישראל כשהם ללא השפעת אלילי ניכר?
נסביר,
משה מדבר על עם ישראל. שכן שירת האזינו, מטרתה להיות עדות לבני ישראל, לעתיד לבוא, באם יסורו מדרך ה', לא יופתעו מהעונש הנגזר עליהם בשל כך.
כאמור, "יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ" – ה' מבטיח לסייע לעם ישראל ולתת להם את הכלים והאמצעים להתרחק מהשפעת האומות ועבודות האלילים, על ידי שמנחה את העם לבדם, ללא התערבות באומות האחרות, כדברי בלעם: "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (במדבר כ"ג, ט'). מכאן, כל עוד עם ישראל שומר על ייחודו הוא יחיה בביטחון: "וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַֽעֲקֹ֔ב" (דברים ל"ג, כ"ח). על כן, הנהגת ה' את ישראל באמצעות "בָּדָד֙"- לבדם ובביטחון, תלויה בכך שאין הם הולכים אחרי אלילי נכר ומקפידים לשמור על נאמנות לה' וזוהי מהות הכוונה של "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".
הפסוק כאמור מתמקד בעם ישראל ומתאר את האמצעים שה' מעניק לעם, בכדי לסייע להם לשמור על ייחודם ולהתמקד בעבודת האל אשר הוציאם מארץ מצרים, הן ע"י בידודם והן ע"י שמירה על ביטחונם האישי, שכן כשישראל בדד, ה' לבדו מנהיגם. אך, למרות זאת ההיסטוריה מוכיחה כי העם חטא ושכח את אלוהיו, כפי שנאמר: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (דברים ל"ב, י"ח).
מכאן אנו לומדים שבעת בקשה להתנהגות מסוימת או מילוי משימה, יש לתת את התנאים והאמצעים כדי להבטיח את הצלחתה כמתואר לעיל – הבקשה לא ללכת אחרי אלוהי נכר גובתה בליווי אישי של ה' לצד בידוד ושמירה על ביטחונם של העם. מנגד, זו רק נקודת המוצא, אין היא עומדת בפני עצמה, שכן כדי להגיע לתוצאה הרצויה, נדרש גם רצון העם להשיג המטרה, וכשהרצון נשחק, המחויבות יורדת והעם, כך נראה, פונה לאלוהי נכר.
נדמה כי בגל הנוכחי של המשבר, הדיון על איך להתמודד עם הסגר בחיי היומיום לצד מה יהיה אחריו כמעט אינו מתקיים. נראה כי ההנחיה לסגר בין היתר, לוקה בהגדרת מטרות ברורות ועיגונם ביעדים מספריים ומדידים, תוך התייחסות לאופן מימושם בקרב כלל האוכלוסיות וכלל תחומי החיים: אישיים, כלכליים, משפחתיים, ועוד. ללא מתן כלים פרקטיים להתמודדות בזמן הסגר בדגש על היציאה ממנו, וללא ניהולו כפרויקט רב ממדי, יורד רצון העם להירתם למימוש המטרה, וכשהרצון נשחק, המחויבות יורדת והעם, כך נראה, פונה לאלוהי נכר… שכן לא די בהגדרת מטרת העל יש להתמקד גם בדרכים אופרטיביות למימושה, לצד מתן האמצעים והכלים להתמודדות עמה.
מזמינה אתכם להצטרף למאות המנהלים ובעלי העסקים הנהנים מהניוזלטר השבועי של נוגט אסטרטגיות. הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים מקצועיים ועדכונים מבלוג "תורת הארגונים".
מאמרים נוספים לפרשות האזינו: