שת
ניב, אחד מארבעת השותפים בחברה, טען כי בעיקר בזכותו החברה מרוויחה. במשך השנתיים האחרונות לטענתו הוא היה אחראי על כמחצית מהכנסות החברה, ואם לא די בכך הוא השיג תוצאות אלה, ביעילות ובחסכנות תוך שימוש במינימום משאבים. בחברה, הרווחים חולקו באופן שווה בין השותפים – "בשיטה קיבוצית", ללא תלות בתרומה האישית הישירה של כל אחד, אלא מתוך הבנה הוליסטית, שהתרומה של כל שותף אינה נמדדת רק בטווח הקצר או בכסף מזומן.

ניב, מצד אחד מסונוור מהצלחתו ומצד שני מתוסכל מתחושת חוסר הכרה והוגנות, החליט לפרוש מהחברה ולהקים חברה משלו. להפתעתו, גילה כי ללא המסגרת הארגונית – בלי המותג, התמיכה והמשאבים שהחברה העניקה לו, הוא מתקשה לשחזר את הצלחתו. למרות כישוריו, הטלפון כבר לא מצלצל כמו בעבר…
דוגמא זו אינה רק סיפור על ניב או על חלוקת רווחים, היא ממחישה את ערך השותפות הארגונית ואת ההבנה שהצלחה אינה נובעת ממאמץ אינדיבידואלי בלבד, אלא פרי שיתוף פעולה סינרגטי ותרומה הדדית, רב ממדית שמתקיימת לאורך זמן. יתר על כן, המהות של 'להתחיל מבראשית', אינה לחזור לנקודת האפס, אלא אמצעי להתקדמות לשלב הבא בספירלה, תוך למידה מניסיון העבר.
על כך בפרשת השבוע, פרשת בראשית שם נאמר:
"…וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת לִי אֱ-לֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, ה).
בלידת קין והבל לא נזכר בן או זרע, אלא "וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (ד, א). ובלידת הבל אף לא נזכר הטעם לשמו "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (ד, ב).
אם כן, מה פשר השינוי בתיאור המפורט של לידת שת?
כאשר נולד קין, חוה ראתה עצמה כמו ה', מאחר וגם היא יצרה אדם "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (ד, א). כלומר, בנה הוא פרי יצירתה הבלעדי. גישה שאומצה כנראה בהשפעת דברי הנחש: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ג, ה). כמו-כן, עפ"י בחירת שמם נראה שבנה הבכור נתפש בעיני חוה חשוב יותר מאחיו – הבל, לעומת קניין.
בנוסף, ההבדל בין האחים בא לידי ביטוי הן במשלח ידם, הן בגישתם לקורבן ה' – בעוד קין עובד האדמה הביא "מִפְּרִי הָאֲדָמָה" (ד,ג), רש"י – מן הגרוע. במקום להביא המשובח כמנחה לה'. לעומתו, הבל רועה הצאן הביא "מִבְּכֹרוֹת צֹאנו וּמֵחֶלְבֵהֶן" (ד, ד) – הכי משובח. גישתו של הבל עומדת גם בניגוד לעמדת חוה שכאמור ראתה בבנה הבכור קניינה הפרטי, בעוד הבל ראה בבכורות צאנו כמנחה השייכת לה'.
לאחר שקין הרג את הבל ונענש שיהיה נע ונד וכן שהאדמה "לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ" (ד, יב), חוה יולדת את בנה שת ומבינה, בניגוד לגישתה בעבר, שבנה הוא מתנה מאת ה' ואינו הישג אישי שלה או קניינה. שת מגיע מתוך תהליך של התבוננות, הבנת מקומה וכוחה, ותיקון, היא מדגישה כי מתן החיים אינה תוצאה של מאמץ שלה בלבד – במקום הבל, אלא מאת ה' ("כִּי שָׁת לִי…זרַע אַחֵר").
השינוי בגישת חווה עם לידתו של שת הוא סיפור של למידה והבנה ריאלית של המציאות. שכן, רוב ההישגים אינם של יחידים, אלא של יחסי גומלין המאפשרים לכל אחד להביא את תרומתו הייחודית לתוצאה הרצויה. כמו-גם ניב שהבין שהצלחת החברה אינה נובעת רק מהישגיו האישיים, על אף המספרים, אלא התאפשרה גם בזכות תמיכה ומעטפת ארגונית שנראה שלא נתן לה החשיבות הראויה. בהלימה, ארגון מצליח מבוסס על שיתוף פעולה, אחריות קולקטיבית והבנה שהשקעה משותפת לאורך זמן הן המפתח להצלחה. מתוך גישה כזו, ניתן לא רק להתחיל מבראשית אלא אף להמשיך מבראשית – לגדול ולצמוח באופן רציף במסלול הספירלי של התקדמות ולמידה – כמו בחוה בלידתו של שת…


