מה אתה עושה?
עניין של מניע וכוונה

ישנו סיפור עממי על שני חכמים שיצאו לטייל בעולם כדי לבחון איך אנשים אחרים חיים. הגיעו לכפר נידח, שם פגשו קבוצת עובדים מיוזעים ופצועים שסחבו סלעים במעלה ההר. היה ברור שהעבודה אינה קלה להם כלל. שני החכמים לא הבינו בשביל מה הם
עושים את זה? מה המטרה של סחיבת הסלעים ממקום למקום? הם החליטו לשאול את העובדים.

שאלו את אחד העובדים: "מה אתה עושה? " ענה להם:  "סוחב אבנים למעלה".

שאלו עובד אחר: "ומה אתה עושה?" ענה להם:  "אני מרוויח אוכל לילדים שלי".

"ובכן, ומה אתה עושה?" שאלו את העובד השלישי ענה להם: "אני בונה מקדש לאלוהים!"
ואז הבינו החכמים את האמת הפשוטה: "לא משנה מה אתה עושה, אלא בשביל מה אתה עושה…"

על משמעות הכוונה והמניע בפרשת השבוע, פרשת שמות, שם נאמר:

"וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" (שמות ב, כה)

באופן מעניין, לא מפורט בפסוק מה ראה ומה ידע וזה פותח פתח לפרשנויות.

רש"י  מפרש 'נתן עליהם לב ולא העלים את עיניו'.  אך גם רש"י אינו מפרט מה ראה וידע.

על פי הפשט נראה כי ראה את קשיי החיים של בני ישראל תחת שעבוד פרעה וידע את הרגשתם הפנימית.

ספורנו מפרש: 'ראה את שיעבודם' כמו שנאמר: "רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" ובהמשך הפסוק "כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו" (ג,ז)

אבן עזרא מפרש כי המצרים שעבדו את ישראל וחמסו אותם בגלוי אך גם ציערו ועינו אותם בסתר.

אם כן ה' ראה את השעבוד הגלוי וידע גם על השעבוד שנעשה לבני ישראל גם בסתר.

להלן גם נציע פרוש ייחודי נוסף לפסוק, פרוש המתבסס על ההקשר הטקסטואלי:

בפסוק כ"ג נאמר: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה."

נראה כי לאחר מות פרעה אך טבעי שכל האזרחים יבכו ויזעקו ויתאבלו על מות מלכם במיוחד במדינות בהם השלטון הוא מלוכני שם העם מצווה להתאבל על מות המלך (יום אבל לאומי).  אם כן, כל המצרים התאבלו על מות המלך ובתוכם, גם בני ישראל שהתאבלו והביעו צער על מות פרעה, אך נראה שזה היה רק כלפי חוץ.  שכן "וַיַּרְא אֱלֹהִים…. וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" –  ה' ראה את בני ישראל זועקים ובוכים אך לא כמו שחשבו המצרים כי המניע לצער הוא מות המלך אלא ה' ידע את הסיבה האמיתית לבכיים ולצערם של עמו וזהו בגלל קשיי השעבוד.

הסימפטומים החיצוניים אם כן, ניתנים לפרשנות ולא תמיד מה שנדמה כי אנו רואים מעיד על המציאות. חשוב להבין את הגורם הפנימי – את המניע האמיתי של העובד שלנו. כך למשל עובד שמונע מכסף  לא ישקול פעמיים כשיוצע לו שכר גבוה יותר במקום עבודה אחר, לעומת זאת, עובד שמונע מאתגר וסיפוק בעבודה יעזוב מקום עבודה גם עבור שכר נמוך יותר כדי להגשים את מניעיו. ומכאן נדגיש כי אין זה מקרה שהמקרא משתמש במילה 'וַיֵּדַע' שהידיעה במקרא משמעותה קירבה אינטימית בין איש ואישה (כגון "וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ "(בראשית ד, א)). מכאן כמנהל עליך להכיר באופן אישי את עובדיך ואת המוטיבציות שלהם, זהו כלי ניהולי שיאפשר לך לתת להם את המענה הייחודי לכל אחד ולשמר אותם שבעי רצון.

הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.

הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"

 

(2016): פרעה האסטרטג הראשון:

ראיה מערכתית של מלך

מבט היסטורי מלמד כי בעולם העתיק התפרסמו מנהיגים אשר יכלו לזהות את המצב המשתנה לגבש אסטרטגיה וליישמה תוך התייחסות לשינויים. המפורסם ביותר הוא פרעה מלך מצרים כפי שמתואר בספר שמות. פרעה, מלך חדש, מאבחן איום קיומי על ארצו – פרעה חש כי חל שינוי בהרכב האוכלוסייה במצרים – קבוצת מיעוט הפכה לקבוצה המאיימת על הרוב המצרי.

פרעה מלך חדש החושש להחליט על גורל המדינה הן מחוסר הבנה מספקת של הנתונים והן מחוסר ניסיונו, פונה ליועצים משלושה תחומים: צבא, כלכלה ופוליטיקה ומבקש את עצתם כיצד לנהוג ולקדם את פני הסכנה העתידית-קיומית שזוהתה – הבה נתחכמה לו? תנו לי עצה חכמה. כל אחד מיועצי המלך מציג לו את החשש והפתרון מנקודת מבטו:

 

"ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו  ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א', ו-ז)
היועצים	החשש	פירוט	הפיתרון המוצע	העיקרון
הצבאיים	"ונלחם בנו" – שיצטרפו לאויב	הסכנה מבני ישראל תעלה בשעה שהאמון עומד במבחן. בני ישראל נבדלים בלבושם, לשונם, מנהגיהם ושמותיהם – הם שונים מבחינה תרבותית. לכן החשש שכאשר תפרוץ מלחמה, במיוחד אם האויב הוא שבט שמי אחר, בני ישראל יצטרפו אליו וילחמו במצרים.	להטיל על בני ישראל עבודות בנייה במקום מרוכז כך שבשעת מלחמה ניתן יהיה להשתלט עליהם.	• בידוד פיזי • התשה
הכלכליים	"ועלה מן הארץ" – יעלו מן הארץ עם עושרם	בני ישראל הגיעו למצרים בשבעים נפש ועתה הם "עם רב ועצום ממנו" המדינה תלויה בהם ככח עבודה וככח צרכני. הכלכלה המצרית לא תעמוד במקרה שבני ישראל יעזבו את מצרים. יתר על כן, "ממנו" העושר של בני ישראל הוא מאיתנו המצרים	להטיל מיסים כבדים ועבודה ללא שכר ובכך לדלדל את נכסיהם וכוחם הכלכלי.	• התרוששות כלכלית • ניצול
הפוליטיים	"פן ירבה" – ישתלטו על מוסדות השלטון	מעבר לעובדה שבני ישראל רבים עתה –  הם מתרבים בקצב גדול  יותר מהמצרים. ומכאן עולה חשש המצרים כי יהפכו למיעוט בארצם ובשעת כושר בני ישראל יפילו את השלטון וישלטו על המדינה ואוצרותיה.	למרר את חייהם בעבודות פרך שלא ירצו להתרבות ולקיים חיי משפחה.	עבדים במקום עובדים פיתום ורעמסס – הרחקה ממרכז השפעה

 

 

פרעה כמנהיג מזהה את האתגרים המאיימים על ארצו ועמו,  על מנת לצמצם את הפער בין המצב בפועל למצב הרצוי הוא מגבש אסטרטגיה המתבססת על שילוב מנצח של המלצות היועצים המאפשרים לו נקודת מבט בפריזמה רחבה על האיום ופתרונו.

בעוד האסטרטגיה מתמקדת בלעשות את הדברים הנכונים ("מה?"), הטקטיקה מתרכזת בלעשות את הדברים נכון ("איך?").

בהקשר זה, האסטרטגיה של פרעה היא החלשת בני-ישראל וכתוצאה מיזעור ואף העלמת האיומים הצובאים את ארצו. הטקטיקה, גזרות מגוונות כגון: עבודות פרך (כך לא יעסקו בעניינים פוליטיים ובילודה),השלכת הבנים ליאור (לצמצום מספרם) וריכוז מגוריהם (כך לא יהוו איום צבאי).

היישום, אם כן, מתבטא  בגיבוש פרויקטים – בניית ערי אוצר לפרעה (פיתום ורעמסס), מינוי שרים הגובים מהם מיסים וכן הצבת שוטרים מתוך בני ישראל כדי לפקח על בני עמם (יצירת מעמדות וסכסוך פנימי – בתוך בני ישראל).

יתרה מכך, פרעה גם מקפיד על עדכון התכנית שלו בהתאם לתנאים ולנסיבות, שכן בשעה שהבחין כי חלה התרופפות במשמעת של בני ישראל (כששמשה הופיע – שחקן חדש בזירה), פרעה מכביד את השעבוד בכך שלא נותן לבני ישראל את חומר הגלם (התבן) ומנגד מבקש מהם לספק כמות עבודה גדולה יותר.

פרעה כאסטרטג באופן ברור את מיקומו וכיוון התקדמותו על בסיס האיומים בסביבתו, ומכאן גזר את היעדים לביצוע ע"י סדרת החלטות והקצאת משאבים.

תכנון הוא הליבה של כל פעילות ארגונית מנוהלת.
תכנון אסטרטגי מוצלח הינו תנאי הכרחי להשגת היתרון התחרותי של הארגון.  אך לא די בכך, שכן יישום האסטרטגיה הנבחרת והוצאתה לפועל היא זו אשר תקבע בסופו של דבר את מיצובו העתידי של הארגון ואת האופן בו יתמודד עם כוחות השוק ועם סביבתו הפנימית והחיצונית.
בדומה לפרעה, היכולת של הארגון ושל אנשיו להתנהל באופן גמיש ודינמי, לחזות שינויים ולהתכונן אליהם, להגיב מהר ובזמן לאתגרים, הם המאפיינים את הארגונים הנהנים מהצלחה לאורך זמן.

 

הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.

הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"