שלושה ממדים של אחריות
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
אחריות ניהולית נתפסת לעיתים כערך בינארי: או שלוקחים אחריות או שלא. מנהלים מצהירים ש“לקחו אחריות”, מצפים מעובדים “לגלות אחריות” אך השאלה המהותית איננה רק אם נלקחה אחריות, אלא איזו אחריות נבחרה.
אחריות ניהולית היא בחירה מודעת לפעול כדי להשפיע על תוצאה, להוביל שינוי או למנוע נזק. מכאן שאחריות ניהולית אינה חד־ממדית. באותה סיטואציה, מנהלים שונים יכולים לבחור סוג אחריות שונה, כל בחירה מייצרת תוצאה אחרת בטווח הקצר ובעיקר בכיוון שהארגון יתפתח.
ניתן להבחין בשלושה סוגי אחריות ניהולית:
- אחריות תגובתית: כשהמשבר כבר מתרחש. מטרתה לעצור נזק, להרגיע את המערכת ולהרוויח זמן. זו אחריות חיונית שמייצבת את ההווה. במהותה עוסקת בסימפטומים ולא בשורש, אינה משנה דפוסים ואינה יוצרת למידה.
- אחריות הישרדותית: כשהאיום כבר קיומי. מתבטאת בצעדי חירום, קיצוצים ושינויים הנדרשים כדי לשמר את קיום הארגון. גם כאן המוקד בהווה, לאפשר לארגון לשרוד. לרוב אינה עוסקת בגורמים שהובילו למשבר ואינה יוצרת שינוי מערכתי.
- אחריות אסטרטגית: לפני שהנזק בלתי הפיך. מבקשת לשנות דפוסי פעולה ולבנות חוסן לטווח ארוך. היא דורשת אומץ לוותר על ודאות ועל פתרונות קצרי טווח, לטובת בניית חוסן ארגוני ועתיד בר־קיימא. מחייבת ראייה קדימה, להתמודד עם שאלות מאתגרות ונכונות לשינוי תרבותי ומערכתי גם כשאין משבר גלוי שמכריח זאת.
על כך בפרשת השבוע פרשת בא שם נאמר:
"וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְלָכֶם. וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לה' אֱ-לֹהֵיכֶם; וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה" (שמות י, טז-יז).
רק במכת ארבה פרעה ממהר לקרוא למשה ואהרון. הוא מבין שפגיעה בצמחיית מצרים משמעותה קיומית – שלא יהיה מזון לאדם ולבהמות. מעניין לשים לב כי בתחילת הפסוק לשון יחיד "שָׂא נָא חַטָּאתִי" ובהמשך "וְהַעְתִּירוּ" לשון רבים.
בפסוק זה ניתן לראות את שלבי האחריות. פרעה מזהה את הנזק ומגיב מיד – ממהר לקרוא למשה ואהרון, זו אחריות תגובתית. פרעה מבקש התערבות חיצונית כדי להציל את עצמו, עמו וארצו, זו אחריות הישרדותית. אך אחריות אסטרטגית אינה קיימת: פרעה אינו בוחן את דפוסי קבלת החלטות, או את המודל השלטוני, אינו לומד מטעויות העבר אלא חוזר שוב ושוב על אותם דפוסים.
אפשר אף להעמיק: פרעה מודה שחטא לה' ולמשה ולאהרון, אך מקטין את חטאו באומרו “חטאתי” – כמעידה בשוגג. ואז פונה לה' "שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם". "הפעם" פונה אל ה' כי קודם לא פנה אליו ואף אמר “לא ידעתי את ה'” (ה, ב) הוא מבקש שיישא חטאו ולכן מדבר בלשון יחיד. רק אחר כך פונה למשה ואהרון "וְהַעְתִּירוּ" שיתפללו עבורו לה' שיסיר את מכת הארבה מעליו. ר’ יצחק שמואל מציין כאן שפרעה אינו מבטיח לשלח את בני ישראל, הוא כבר מבין שאמינותו נשחקה, שהבטיח זאת כבר מספר פעמים וכשחש הקלה הפר הבטחתו.
גם החטא שעליו “מודה” ממוסגר כנקודתי: חטא לה' שלא שלח את בני ישראל כפי שהתבקש "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" (ה, א). חטא למשה ואהרון שגירש אותם מעל פניו: “ויגרש אותם מאת פני פרעה” (י, יא). הודאה שכאמור אינה נובעת מאומץ מנהיגותי או משינוי פנימי, אלא מחולשה, מצורך לשרוד את משברי ההווה – אחריות תגובתית-הישרדותית להצלת עצמו, עמו וארצו.
פעמים גם ארגונים מתנהלים כך: מגיבים היטב, שורדים באומץ אך נמנעים משינוי עמוק. משברים נפתרים, אך חוזרים; לחצים נרגעים עד לפעם הבאה – שכן הדפוסים נשארים. מנהיגות אינה מסתכמת בלקיחת אחריות על מה שכבר קרה, אלא בבחירה באחריות שמשנה את השפעת מה שעוד עומד לקרות. ההבחנה בין שלושת סוגי האחריות מאפשרת להבין את המחיר, ההשפעה והמשמעות של האחריות הנבחרת – כיבוי שריפות, צעדי חירום או השקעה בבניית ארגון חסין לטווח הארוך. אחריות ניהולית היא בחירה, ככל שהבחירה אמיצה יותר – כך הארגון לא רק שורד את "עשר המכות" אלא מתמקד בעיצוב עתידו.
