תופעת הטרמפיסט בקונפליקט

 

עיקר הניהול ואתגריו טמון ביחסים בינאישיים. מחקרים מראים כי כ-30% מזמן המנהלים מושקע בניהול קונפליקטים. קונפליקט הוא מצב בין שני צדדים לפחות, בו מתקיימים תנאים שלא מאפשרים סיפוק מלא של רצונות כל הצדדים (= התנגשות ברצונות).

באנלוגיה לתורת המשחקים, גם בקונפליקט קיימת 'תופעת הטרמפיסט', תופעה בה קבוצה מסוימת, ללא זיקה חזקה לנושא הקונפליקט, 'תופסת טרמפ' על המהומה, ממגוון שיקולים וסיבות למשל: משיקולי קונפליקט משיק, או משיקולי התנגדות כוללת ורחבה ולא ספציפית למקרה הקונקרטי, או למשל אף משיקולים של רצון להשתתף באירוע חברתי מהנה לצד האפשרות לרישות וקישוריות חברתית (כמו במחאת יוקר המחיה).

כחלק מהניסיון ליישב קונפליקט, מומלץ לזהות תופעה זו של הטרמפיסט ולהתמודד עמה, כבר בהתחלה. התמודדות עם תופעת הטרמפיסט בקונפליקט תחליש את כמות התומכים בהנהגת הקונפליקט ולמעשה תשאיר את עיקר ההתמודדות עם הליבה האמיתית של הקונפליקט ולא עם 'רעשי הרקע'  שלה.

על כך פרשת השבוע, פרשת קורח, שם נאמר:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה" (במדבר ט"ז, י"ב)

נשאלת השאלה,

לשם מה משה קורא לדתן ואבירם שהיו נספחים לקורח – מנהיג המחלוקת? יתרה מכך, מדוע דתן ואבירם השתמשו בתגובתם המילים "לא נַעֲלֶה" ולא אמרו למשל 'לא נבוא'?

נסביר,

המחלוקת אותה הוביל קורח משבט לוי, למעשה מהווה ערעור על מנהיגותו של משה, ונבעה בשל המינוי של אליצפן לנשיא על בני קהת "וּנְשִׂיא בֵית-אָב, לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, אֱלִיצָפָן, בֶּן-עֻזִּיאֵל" (ג', ל').

בעוד שעד כה, רוב המחלוקות והתלונות שעלו מהעם, היו על תנאי מחיה, מזון, מים ואויבים, כאן סמכותו של משה כמנהיג עומדת במרכז המחלוקת.

קורח, חשב כי הוא — ולא אליצפן, צריך להתמנות לנשיאות, מתוקף היותו בנו של יצהר שהיה גדול מעוזיאל אביו של אליצפן.

דתן ואבירם שהיו בני ראובן, לכאורה מתמודדים עם סיטואציה דומה – שהרי יעקב העביר וחילק את סמכויות בנו הבכור – ראובן – ללוי, יוסף ויהודה. ולכן כאשר קורח טוען שיש למנות לנשיאות לפי סדר הלידה, דתן ואבירם ראו פתח לטענתם שגם הם זכאים לגדולה, מכוח הבכורה של ראובן – האב המייסד של השבט.

משה, כחלק מהאסטרטגיה ליישוב המחלוקת, פונה קודם לדתן ואבירם – האנשים שמהווים חלק מקואליציית הקונפליקט אך למעשה אין להם כל טענה אישית שכן הם עצמם אינם בכורים, וגם אם קורח יזכה בויכוח, להם – לא יצא מכך מאומה.לכן משה שלח לקרוא להם – כדי לנסות לצמצם את היקף הקואליציה סביב קורח והקונפליקט, ע"י ניטרול הטרמפיסטים.

תשובתם של דתן  ואבירם – "לֹא נַעֲלֶה" – מלמדת, עפ"י פירוש רשב"ם, שנקראו למשפט ע"י משה. שכן עפ"י רשב"ם – לשון עליה רגיל לומר אצל הליכה למשפט כמו:

• "וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים" (דברים כ"ה, ז')
• "וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט" (שופטים ד', ה')
• "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר" (רות ד', א')

אם כן, משה ביקש ליישב המחלוקת והחל מהחוליה בעלת זיקה חלשה יחסית לקונפליקט – הטרמפיסטים. נראה כי בשל טענתם הרופפת – גילו עקשנות גדולה – כי אין להם סיבה אמיתית, מלבד אופוזיציה למשה.

כחלק מההתמודדות במצבי קונפליקט, על מנהיג, לפעול כבר בהתחלה להחלשת קואליציית הקונפליקט ע"י זיהוי גורמי ליבה במחלוקת לצד זיהוי וניטרול הטרמפיסטים. הבחנה זו, עוד בראשית הקונפליקט תסייע להגיב באופן מושכל ולנטרל מבעוד מועד את הנקודות החלשות בקונפליקט ובכך להחליש את קואליציית ההתנגדות.

כאמור, קונפליקט הוא חלק אינטגרלי מיחסים בינאישיים ונראה כי מושקע בו נתח מכובד מזמן הניהול. מומלץ כי כל מנהל יכיר את סגנון ההתמודדות האישי במצבי קונפליקט (=ניתן להעזר בשאלון Keilman) לצד שיפור המיומנויות לניהול קונפליקט באופן מיטבי, שיעניק למנהל כלים חיוניים להתמודדות עם מצב לא נעים, אשר פעמים רבות מערב אמוציות ושיקולים לא רלוונטיים. מיומנויות אלה גם יאפשרו להוריד את רמת החיכוך בצוות, ליצור אווירה טובה וחיובית ולשפר את רמת שביעות רצון והמוטיבציה של העובדים.

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***