הביטוי "קודם לירות החץ, אחר כך לסמן המטרה", מתאר ניסיון של אנשים להתאים את העובדות כך שיתמכו בדעות שלהם. אנשים הפועלים בדרך זו כבולים בקונספציה – הם מניחים שהם יודעים את האמת ולכן מתמקדים בסידור הנתונים שיתמכו בה. הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. זאת במקום לאמץ גישה המבוססת על פתיחות לראיות ופחות דעות קדומות, בחינה עובדתית של ממצאים ונתונים ומוכנות לאמץ המסקנות על בסיס ניתוח אובייקטיבי.

השופט זילברג תיאר זאת באמצעות מטאפורת החוגה: "כל שופט שולח חץ על-פי תחושת הצדק הנטועה בו ואז לוקח חוגה, שהיא הדין המצוי ומסמן עיגול. אם החוגה יוצרת עיגול, הוא יודע שנהג נכון. אם לא, אז אפשר לראות את ההבדל בין שופט טוב לשופט לא טוב. שופט טוב מוציא את החץ ויורה עוד פעם, פעמיים, שלוש, עד שהעיגול מושלם. שופט לא טוב נותן לחוגה לצייר עיגול עקום, כמו בציורים של פיקאסו" (גלובס 25.10.2014 ).

מכאן שיש להבדיל בין קונספציות שגויות לבין אינטואיציות בריאות ובעיקר לאמץ תרבות של חשיבה ביקורתית ופתוחה הנשענת על עובדות ונתונים בפריזמה רחבה וכוללת, באופן שיאפשר ראייה אובייקטיבית יותר של המציאות.

על כך בפרשת השבוע, פרשת שלח-לך שם נאמר:
"וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ" (במדבר יג, כו).

באופן מעניין לא מוזכרים בפרשה המילה 'מרגלים' ותיאור מפורש של חטאם. יתר על כן, על פניו נראה שהמרגלים מלאו ההוראות שקיבלו ממשה:

• שהו ארבעים יום בכנען, כדי לתור את הארץ באופן ממצה ומייצג ולאסוף מידע.
• באו למשה ואהרון והשיבו להם (=דו"ח) על שליחותם.
• הביאו מפרי הארץ כפי שהתבקשו ע"י משה: "וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" (יג, כ).

אם כן מה היה חטאם של המרגלים?

רש"י: "מהו וילכו? להקיש הליכתם לביאתם. מה ביאתם בעצה רעה אף הליכתם בעצה רעה" (מסכת סוטה לד). כלומר עוד בטרם יצאו המרגלים לשליחותם ולפני שראו את הארץ החליטו מה ידווחו בהמשך, כך שמסקנות והמלצות הדוח למעשה אינם תוצאה של מידע אובייקטיבי – ממצה ומייצג, אלא מהותם בחיזוק הקונספציה, לכן נקראו בהמשך: "מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (יד, לז). המרגלים בחרו להתמקד בדיווח פרטים שתמכו בדעתם להניא את העם לעלות לארץ המובטחת.

המרגלים אם כן חזרו עם התשובות לשולחיהם ולכאורה מילאו שליחותם. עם זאת, התשובות לא התבססו על איסוף נתונים מהימן ומידע אובייקטיבי כפי שנתבקשו, אלא בחיזוקים שיסייעו להם לבסס את תפישתם האומרת שעדיף להישאר במדבר כאשר מצויים המים מהבאר, המן מהשמים והמשכן בתוך המחנה. מכאן שחטא המרגלים התבטא בכך שיצאו לתור את הארץ עם דעה מוקדמת ושלילית ומכאן המידע שבחרו להציג היה חלקי ומגמתי כדי להצדיק ולחזק את עמדתם. במילים אחרות, המרגלים השבויים בקונספציה היו עסוקים בעיצוב הסימטריה של העיגול העקום סביב החץ.

בעוד עובדה היא נתון הנתמך בראיות הניתנות לבדיקה ולכן אינה נתונה לוויכוח, דעה היא השקפה – ביטוי למחשבות, אמונות ולרגשות אישיים. היכולת להפריד בין עובדה לתפיסה – בין בפועל לפרשנות – להתמקד בעיקר בנתונים אובייקטיביים ופחות באינטואיציה תאפשר להתמודד עם המציאות המורכבת בצורה מיטבית יותר ואף לשנות את הדעה כשהעובדות מצביעות אחרת. נראה כי העקרונות הנלמדים מגישת המרגלים, בהחלט רלוונטיים למנהיגות ניהולית גם כיום.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***