צרכנים או מרגלים? – שאלה של השקפה
שני אנשי מכירות של מפעל לייצור נעליים נשלחו לאפריקה כדי למצוא שווקים חדשים. הראשון התקשר ואמר: "אין מה לחפש פה, כולם כאן הולכים יחפים". השני התקשר באותו זמן והודיע: "סיכוי אדיר להצלחה, לאף אחד כאן אין נעליים…"
שני אנשים המתמודדים עם מצב דומה, מפרשים הפוך את הסיטואציה. נראה כי הבדלי הגישות נובעים בין היתר בהבנה שבנוסף למצב האובייקטיבי לכאורה, ישנו גם גורם נוסף המשפיע על נקודת המבט. הגורם האנושי כולל רקע אישי, אמונות וערכים, נטיות לב,
שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים, אגו ואינטרסים, אך גם היבט דינמי שקשור למצב האישי-רגשי שאדם חווה ברגע נתון. כל אלה משפיעים על הגישה – האם למקד מבט באתגר ובקושי, או בהזדמנות ובפוטנציאל.
היכולת לאמץ חשיבה של "איך בכל זאת אפשר" במקום "אי אפשר", פעמים רבות מסייעת לזהות את הגורמים המודעים והלא-מודעים שמעצבים את תפיסת המציאות הסובייקטיבית – את עיני המתבונן.
על כך בפרשת השבוע, פרשת מקץ שם נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם" (בראשית מב, יד).
הימים ימי רעב, מלבד בארץ מצרים, שם המזון זמין כתוצאה מעצת יוסף לפרעה. שכנותיה מגיעים לרכוש מזון, מגיעים גם האחים מארץ כנען. להלן פירוט השיח בין יוסף לאחים:
יוסף: "מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (ט). יוסף מאשימם בריגול – באו לבדוק את נקודות התורפה של ארץ מצרים ודרכים לכבוש אותה. יתכן שריגול היתה תופעה רווחת שכן קל יותר להיטמע בין הבאים לקנות מזון.
האחים משיבים כי הם אינם מרגלים אלא "בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל" (י) וכדי להוכיח דבריהם טוענים כי הם אחים: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד" (יא) ולא יתכן שאב ישלח את רוב בניו למקום סכנה.
יוסף: נקודה זו מחזקת את טענתי שאתם מרגלים כי כאחים מדוע התפצלתם וכל אחד נכנס למצרים דרך שער אחר (רשי – יב).
האחים משיבים כי למעשה הם שנים עשר, בעוד הצעיר נשאר בכנען עם האב, האח האחר איננו, לכן נכנסו בשערים שונים כדי לנסות לברר מקום הימצאו של האח הנעדר.
יוסף משיב שגם הסבר זה מחזק את היותם מרגלים, שכן הבחירה באחים למשימת ריגול, הינה כדי שיוכלו לבטוח זה בזה. יתרה מכך, היעדרותו של האח הצעיר יתכן כי מעידה שכבר אספו מידע ושלחו אותו עמו. כדי לאשר לכאורה את דברי האחים יוסף מבקש כי יביאו אליו את האח הצעיר. האחים מסכימים.
השיח בין יוסף לאחים מדגים כיצד אותה טענה יכולה לשמש הן להוכחת אשמה, הן להוכחת חפות, בהתאם לנקודת המבט ושיקולים סובייקטיביים. תפיסת המציאות לרוב אינה אבסולוטית אלא בעיקר תלויה בעיני המתבונן. שכן גם כשהנתונים האובייקטיביים זהים, אנשים עשויים להגיע למסקנות שונות. עפ"י הסופרת אנאיס נין: "אנחנו לא רואים דברים כפי שהם, אנחנו רואים דברים כפי שאנחנו". הבנה זו היא כלי ניהולי המסייע לזהות את הגורמים המודעים והלא מודעים המעצבים החלטות והתנהגויות וכן מאפשר להתמודד באופן מיטבי יותר עם אתגרים בד בבד גם לזהות הזדמנויות וליצור השפעה חיובית, במיוחד בתקופות של עמימות ואי-ודאות. צרכנים או מרגלים, הזדמנות או קושי ואתגר – בעיקר שאלה של השקפה…