עשייה מקיימת. יצירה מחדשת. בריאה משנה מציאות

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***

עשיה, יצירה ובריאה שלוש מילים המייצגות דרגות שונות של ביצוע בשגרת הניהול הארגוני, נפרט:

• עשייה היא היכולת להוציא לפועל, יישום ההחלטות. עשייה נמדדת ביכולת להניע ולקדם את תכניות העבודה, לעמוד ביעדים ולשמור על עקביות לאורך זמן. ללא עשייה אין לארגון קיום. שכן היא מקיימת את התפעול השוטף והיציבות הארגונית.
• יצירה היא היכולת ליצור משהו חדש מתוך הקיים, ליצור "יש-מיש". למשל לשנות דפוסים שאינם עובדים, לחבר בין אנשים, ידע ומשאבים, מיקודה בלמצוא משמעות חדשה וחדשנות בתוך המסגרת הקיימת.
• בריאה היא חדשנות במהותה, "יש־מאין,” חידוש מתוך האין. למשל: להמציא פתרון שלא היה קודם, או לנסח חזון שמגדיר מחדש את הזירה העסקית. בריאה דורשת תעוזה, אמונה ויכולת לראות מעבר לקיים ולמוכר.

על מנת ליצור מציאות ארגונית שיש בה תנועה, משמעות המכוון אל העתיד הרצוי, נדרש לשלב בין השלושה – עשיה, יצירה ובריאה. שילוב בין המעשיות של העשייה, הרעננות של היצירה והעומק החזוני של הבריאה. המינון של כל היבט משתנה בהתאם לאופיו של הארגון ובשלותו.  

על שלושת רבדים אלה, בפרשת השבוע, פרשת בראשית שם נאמר:

"וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָה וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ" (בראשית א, כה).

עם זאת, בפסוק קודם נאמר: "תוצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ.." נשאלת השאלה: לשם מה הכפילות לכאורה בפירוט "וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים…"?

רש"י מסביר: "תקנם בצביונם בתקונם ובקומתם" הכפילות מדגישה שכאשר נבראו החיות והבהמות, הן נוצרו בצורתן המפותחת ולא חסרו כלום מבחינה התפתחותית.

וניתן גם להסביר, נראה כי בתיאור בריאת העולם מופיעים שלושת הפעלים: "ויעש", "וייצר", "ויברא". נשים לב כי עבור כל חלק בבריאה – דומם, צומח, חי ואדם, נעשה שימוש בפועל אחר. נפרט:

• נבראים דוממים או פשוטים – די היה באמירה למקור הבריאה שכן על שרצים ועופות נאמר: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה "(כ).
•  "וַיַּעַשׂ אֶת חַיַּת הָאָרֶץ… וְאֶת הַבְּהֵמָה… וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" (כה) // "בְּיוֹם עֲשׂוֹת… אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (ב, ד) – פועל עשייה המתאר ביצוע באמצעות חומר קיים לפי תכנית.
• "וַיִּיצֶר… אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (ב,ז) יצירה, כשיש חומר אך לא הצורה – מתן צורה חדשה לחומר קיים, כך שעיצוב הגוף הפיזי של האדם, משתמש בלשון יצירה.
• "וַיִּבְרָא אֱ־לֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (כא)  עבור יצורים גדולים ובעלי כוח רב, כמו התנינים הגדולים נוקט לשון בריאה. בנוסף, כאשר רצה לברוא את האדם, אף שבהיוועצות עם המלאכים נאמר: "נעשה אדם", כאשר הגיע עת בריאתו נאמר: "וַיִּבְרָא אֱ־לֹהִים אֶת הָאָדָם" (כז) // "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" – האדם בעל תכונות ואפיון ייחודיות ומעל לחי, לכן בממד הנשמה מדובר בבריאה יש־מאין, ללא חומר או צורה ולכן נוקט לשון בריאה.

במילים אחרות: עשייה מקיימת. יצירה מחדשת. בריאה משנה מציאות. מכאן שאין מדובר בכפילות, אלא תיאור רמת המורכבות והחדשנות.

בהתאם לכך, מנהיגות מיטבית מביטה מעבר למוכר ומשלבת את שלושת הרבדים: לא רק להישאב לעשייה אינסופית, או להסתפק ביצירתיות נקודתית, אלא גם לברוא את המציאות הרצויה – לקחת פסקי זמן יזומים ופורמליים כדי להתמקד בעיצוב העתיד הרצוי לארגון. מתחילים מבראשית בעשייה, יצירה ובריאה.