עקרון: "לראות מעבר"

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

ישיבות סיכום שנה ברובן מתמקדות במספרים ובהישגים ישירים. זה ללא ספק חשוב והכרחי, אך האם נתונים אלה בלבד משקפים תמונה מלאה של הארגון?
לעיתים ליבת הארגון – בהווה ובעתיד, אינה משתקפת במספרים, למשל: יוזמות שעדיין אינן מניבות תוצאות, שיתופי פעולה שנבנים מתחת לרדאר, אמון שנוצר עם לקוחות ליבה או בין ממשקים ועוד, היבטים כגון אלה כמעט ואינם נמדדים על אף היותם קריטיים להצלחה העתידית של הארגון.

מכאן כדי להרחיב את פריזמת הראיה מעבר למספרים, כדאי לשאול גם שאלות כגון:

• האם אנו מנהלים את הארגון לפי מה שקל למדוד, או לפי מה שתורם לעיצוב העתיד הרצוי?
• אלו החלטות היינו מקבלים אחרת אם היינו מתוגמלים על בניית יכולת, ולא רק על תוצאות?
• היכן אנחנו ממשיכים להשקיע רק כי "זה עובד", ולא כי זה יוביל אותנו לשלב הבא?

"לראות מעבר" הינה היכולת לראות מעבר לנראה – לזהות פוטנציאל, כיוונים ומשמעויות גם כאשר התמונה אינה חדה ולקבל החלטות מושכלות בתנאי אי־ודאות – בשיקול דעת, באומץ ובאחריות ערכית. שכן: "Not everything that can be counted counts, and not everything that counts can be counted" (אלברט אינשטיין). השאלה המרכזית אם כן אינה מתמקדת בעבר – מה השגנו? אלא בעתיד – במה עוד אנו בוחרים להתמקד גם כשעדיין אין לכך נראות במצגות?

על עיקרון "לראות מעבר" בפרשת השבוע, פרשת ויחי שם נאמר:

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה" (בראשית מח, ח).

יעקב כבד ראיה לא יכול היה לראות את בני יוסף, כנאמר: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (מח, י), כיצד אם כן "ראה" אותם? רשב"ם מסביר כי יעקב הבחין בצללים אך לא בפרטי הדמות, זיהה שבאו עם יוסף שניים אך לא זיהה מי הם. רש"י מוסיף כי כשרצה יעקב לברכם השכינה נסתלקה ממנו כי ראה שחלק מבני אפרים ומנשה עתידים להיות רשעים (= ירבעם ואחאב מאפרים, יהוא ובניו ממנשה).

בנוסף, מה פשר השאלה "מי אלה?" הרי יעקב ידע מי הם, שכבר שהה במצרים שבע עשרה שנה ובני יוסף ישבו לפניו ולימדם תורה. ואף אפרים היה משרתו, שנאמר: "וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה" (מח, א). רש"י: מי אמר? אפרים, שהיה רגיל לפני יעקב בתלמוד וכשחלה יעקב בארץ גושן הלך למצרים להגיד לאביו שיבוא לבקרו.

ואפשר להסביר, כאשר הוגד ליוסף כי אביו חולה, הוא לוקח את בניו כדי שיעקב יברכם כמו שיצחק בירך את יעקב לפני מותו: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (כז, ד). ובהיות יעקב כבד ראיה היה צריך להודיעו מי בא לבקרו "וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" (מח, ב). אף יתכן שיעקב חשב כי בהיות יוסף משנה למלך לא יגיע לבדו כנראה שיקח עימו נערים, כמו אברהם: "וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" (כב, ג), לכן שאל "מי אלה"?

יתר על כן, נראה כי עמדו במרחק מה שהרי לאחר שנאמר לו כי הם בני יוסף, יעקב מבקש: "קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם" (מח, ט), שהיה צריך לקרבם. יוסף מקרב את בניו כך שמנשה יהיה בימין, אך יעקב בהגיונו ובעיני רוחו כאמור צפה את עתידם: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (מח, יט) לכן מסכל ידיו.

יעקב, כבד ראיה בזקנתו, לא יכל לראות את בני יוסף שואל "מִי אֵלֶּה"? כדי להבטיח שהברכה הנכונה תינתן לכל אחד. עקרון "לראות מעבר" היא היכולת לחוש את הפוטנציאל וההשפעה העתידית גם כשאין תמונה מלאה.

גם בארגון, השילוב בין ניהול השוטף לבין הובלת העתיד מחייב אומץ הנהגתי: לא רק לנתח נתונים קיימים, אלא לבחור למה לשים לב, היכן ובמה להשקיע לפני שהמספרים מספרים את הסיפור.

תחילת שנה אזרחית היא הזדמנות פז להשתמש בפלטפורמה שממילא מתקיימת בארגון – ישיבות סיכום שנה ולהרחיב את פריזמת הדיון לשאלה: "מי אלה?" מי הם האנשים, הכיוונים והמהלכים שראוי לראות מעבר למה שגלוי כעת. ולהגדיר למשל איזו בחירה אסטרטגית יש לעשות כיום, באיזה עוד פוטנציאל והזדמנות יש להשקיע, כדי לעצב נכון את העתיד הרצוי?