סמכות נבחנת באחריות: מנהיגות בעידן פגיעות

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

על אף שכמעט עשור אנו כותבים את הבלוג הזה – תורת הארגונים, פרשת משפטים היא עדיין המאתגרת ביותר עבורי. רצף החוקים, הכללים וההנחיות להתנהלות יומיומית לכאורה טריוויאלית, מדכא השראה ושיח מנהיגותי.

השנה משהו השתנה. המציאות השתנתה. מציאות מתמשכת של שכול, אובדן ושבר שנוכחים בכל מקום וגם במקומות העבודה. במציאות זו על אף שנראה שארגונים ממשיכים לפעול לכאורה כרגיל, האנשים שבתוכם פועלים אחרת – פגיעים יותר, עייפים יותר. שכן גם כאשר נראה שהארגון פועל כמתוכנן אל מול היעדים המוגדרים, נקודת האיזון האנושית עדינה ואינה מובנת מאליה.

בתקופות כאלה האחריות הניהולית מתרחבת. היא כבר אינה מסתכמת בעמידה ביעדים ובהובלה לתוצאות, אלא בשמירה על האנרגיה האנושית במציאות רגישה ולא יציבה, במציאות של פגיעוּת. כאשר אנשים חשים חלשים – כל מילה, החלטה והפעלת סמכות מורגשות בעוצמה גדולה יותר.

מכאן שהאחריות הניהולית מתמקדת במודעות לכך ששימוש בסמכות נעשה מתוך אחריות עמוקה והבנה שהשפעתה גוברת בתקופה של פגיעוּת. מהמקום הזה, פרשת משפטים שנראית במבט ראשון טכנית לכאורה, מתגלה השנה כרלוונטית במיוחד.

על כך בפרשת משפטים שם נאמר: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב, כא)

עפ"י הפסוק אין לפגוע ביתום ובאלמנה, וכי מותר לענות או לפגוע באדם אחר?

רש"י: "הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כוח ודבר מצוי לענותם". כלומר הפסוק אינו עוסק רק ביתום ובאלמנה, אלא  עוסק במי שקל לפגוע בו – "בתשושי כוח" שנראה שנהוג לפגוע בהם בהיותם נתפשים כ-"טרף קל". בהקשר זה גם הוזהרנו בפסוק הקודם על אונאת הגר מהטעם: "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" מאחר שאתם מכירים תחושת מעמד הגר בארץ זרה יש לנהוג כלפיו בהגינות וכן משום "מום שבך אל תאמר לחברך" (בבא מציעא דף נט, ע"ב).

המילה "כָּל" בפסוק מטרתה להדגיש כי גם כאשר יש צורך לחנך, להעיר או להציב גבול ליתום או / ו אלמנה שנהגו לא כשורה, יש להיזהר שלא ייראה שהכוח מופעל מתוך חולשתו של האחר, אלא מתוך אחריות אמיתית לחינוך ותיקון.

הרמב״ן אף מוסיף ומדייק: גם אם היתום או האלמנה הם בעלי מעמד, רכוש וכוח, האזהרה עומדת בעינה, שכן הפגיעוּת אינה פונקציה של כסף או תפקיד, אלא של מצב אנושי.

ואפשר גם להסביר, בדרך כלל בעל מגן על אשתו, הורה על ילדיו, מפני פגיעתם של אחרים. היתום והאלמנה הם ללא בעל וללא הורה ומכאן עולה החשש שבגלל שאין להם הגנה מספקת הם יהיו חשופים יותר לפגיעה. לכן הקב"ה נותן עליהם חסותו כ"אבי היתומים ודיין אלמנות" (תהילים סח, ו). יתר על כן, נאמר: "אם ענה תענה אותו כי אם צעוק אצעק אלי שמע אשמע צעקתו", הפעלים נאמרים בכפילות על מנת להדגיש שהחטא כלפי אדם פגיע נחשב ככפול וכן שיש מי שמגן על מי שאין לו מגן.

באופן דומה, בעת הזו במיוחד, כאמור הנהלה אינה נמדדת רק על מידת העמידה ביעדים ובתוצאות הכספיות, אלא גם על רמת האנושיות, על היכולת לזהות פגיעוּת ולפעול בהתאם. אנושיות היא אינה עניין של "מיומנויות רכות" אלא של אחריות מנהיגותית. מנהלים נדרשים לשאול את עצמם באופן תדיר: מי מהעובדים שאין להם "גב" מספק, ומה האחריות שלי כלפיהם? זו שאלה של אחריות ניהולית. סמכות ניהולית אם כן אינה נמדדת בהפעלתה אלא בנשיאה באחריות להשפעתה. פרשת משפטים השנה, פרשת מנהיגות אקטואלית מעוררת השראה ושיח מנהיגותי.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***