נאמנות למהות

 

*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***

אתם נוסעים בדרך שאתם מכירים היטב. הוויז מציע מסלול שונה מהרגיל. מה תעשו? תמשיכו בדרך המוכרת או תבחרו לבחון את המסלול החדש? הדילמה: מתי נכון להיצמד לכלל שהוכח עד כה כיעיל, ומתי נכון לעצור ולבחון מחדש את הדרך? שכן, האתגר אינו תמיד חוסר ידע או ניסיון, אלא ניסיון שלא נבחן מחדש אל מול מציאות משתנה. אמנם לא תמיד נדרש לבחור במסלול החדש, אך גם לא להיאחז אוטומטית בישן. נדרשת הבנה שלעיתים יש לעצור לפני פנייה מוכרת ולשאול, האם הדרך הזו עדיין משרתת את היעד? שכן גם אם המסלול הישן עדיין אפשרי, ייתכן שהוא כבר לא בהכרח הנכון.

על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תשא שם נאמר:

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא, יג).

הפסוק עוסק בהיררכיה ערכית, מתוך הבנה שהמציאות אינה חד־ממדית. יש מצבים בהם ערך אחד עשוי לפנות מקום לערך אחר, מבלי לבטל את חשיבותו. שלוש סוגיות עולות מהפסוק:

1. הניסוח החריג: "וְאַתָּה דַּבֵּר" בדרך כלל נאמר: "וידבר ה' אל משה". השינוי מדגיש את תפקיד המנהיג כמתווך ערכי. "וְאַתָּה", לא רק מעביר מסר אלא גם מבהיר את משמעותו ואופן יישומו בפועל.
2. "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ": לרוב המילה "אך" מציינת לשון מיעוט, על פי רש"י גם כאשר המטרה חשובה ומשמעותית כמו בניית המשכן, אחד המוסדות המרכזיים בחייו הרוחניים של העם, אין היא דוחה שבת ואין לעסוק במלאכת בנייתה ביום זה. עם זאת יש מצבים אחרים כמו פיקוח נפש, בהם יש לדחות את השבת. יתר על כן, דווקא החריגה מן הכלל היא שמירת הערך. זו אינה סתירה, אלא הבחנה והבנה שלא כל מצווה דוחה שבת, אך יש מצבים שבהם ערך אחר חשוב יותר. כלומר "אך" היא קריאה ליציאה מהאוטומט ולאימוץ מחשבה ערכית, לדעת מתי לדבוק בערך ומתי נכון להעדיף ערך אחר.
3. "לָדַעַת" – לשם מה המילה "לדעת"? הפסוק הרי יכול להתקיים לכאורה גם בלעדיה. אלא שתוספת זו מעמיקה את המשמעות: (א) לא לישראל נאמרו הדברים אלא לאומות העולם שידעו שה' מקדש את ישראל. (ב) תודעה, לא רק פעולה. לדעת למה עושים את מה שעושים. אי שמירת שבת לשם הצלת חיים, אינה מהווה פגיעה בערך השבת, אלא דווקא ביטוי לשמירתה – לשמירה על מהותה. שכן נדרשת תודעה ערכית שאמנם לא כל חריגה משמירת שבת מוצדקת, אך לעיתים שמירה נכונה על ערך יסוד מחייבת חריגה.

השבת כאמור, היא מצווה שבני ישראל נצטוו עליה במרה ומופיעה שוב בדיברות בפרשת ואתחנן: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציווך ה' אלוקיך" (דברים ה, יב). "כאשר ציווך" – השבת כמצוות יסוד מבטאת את האמונה שהקב"ה ברא את העולם ומנהיגו. מכאן לאור חשיבותה נראה כי היינו דוחים כל ערך אחר מפניה, אלא שיש מצבים כמו פיקוח נפש העולים על ערך השבת. בנוסף, לשון רבים "שַׁבְּתֹתַי" לומר שמתייחס הן לשבתות, הן למועדים, הן ליום כיפורים הנקרא גם שבתון.

ערך אינו נמדד רק בהיצמדות פורמלית לכלליו, אלא ביכולת לשמור על מהותו כשהמציאות מחייבת גמישות. לא ציות עיוור, אלא בחינה והבנה מתי שמירה על ערך נעשית ע"י עצירה ושינוי דרך. מנהיגות באה לידי ביטוי גם ביכולת להבחין מתי לשמור על הכלל ומתי לחרוג ממנו כדי לשמור על המהות. מנהיגות אינה נאמנות עיוורת למסלול שנקבע בעבר, אלא נאמנות למהות שבגללה יצאנו לדרך מלכתחילה.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***