משנה מקום – משנה תודעה: אופסייט במדבר ובארץ
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
הנהלות רבות מקיימות אופסייט לפחות פעם בשנה. המונח 'אופסייט' באז־וורד בשיח הניהולי המתייחס לרוב, ליציאה של הנהלה למקום ניטרלי כדי לחשוב על עתיד החברה, האסטרטגיה ותכניות העבודה. אין ספק שיש לכך יתרונות כגון: שבירת שגרה, יצירת מרחב ופניות לשיח פתוח, ליצירתיות ולחשיבה מעמיקה וכן חיזוק תחושת שותפות וגיבוש בין מנהלים. אך השאלה המרכזית שלא תמיד נשאלת היא לא איפה, אלא למה.
נראה כי לפעמים הקירבה לפעילות היומיומית מערפלת את היכולת לראות אחרת ולבחון הנחות יסוד, מגבילה את הפרספקטיבה ואת פריזמת הראייה. לכן יציאה למרחב נפרד היא תנאי הכרחי כדי להסתכל על הארגון ממקום נקי מתוך פניות ורוגע וכתוצאה לקרוא תיגר על הנחות קיימות, לבחון כיוונים חדשים – קונבנציונליים ויצירתיים, להפיק לקחים ולבחון מחדש את משמעות ההחלטות. אופסייט מוצלח הוא מקום שבו הנהלה מצליחה לחשוב קצת אחרת ולחדד בהירות, כיוון ומיקוד.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וארא שם נאמר:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ" (שמות ח, כא)
משה ביקש מפרעה שני דברים: (1) רשות לזבוח לה' (2) לעשות זאת במדבר. בתחילה פרעה התנגד לשתי הבקשות באומרו: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ה, ב). עתה הוא נענה לבקשה הראשונה – לזבוח לה', אך – בארץ, הוא אינו מאפשר לבני ישראל לצאת למדבר. משה עונה כי לא נכון לעשות כן ומנמק כי לא יזבחו את תועבת מצרים לעיניהם אלא במדבר, דרך שלושת ימים.
נשאלת השאלה, מה יסוד חילוקי הדעות בין משה לפרעה? הרי פרעה יכול למשל להציב שמירה אשר תשגיח על בני ישראל, מחד ולא תפריע להם לזבוח במדבר, מנגד. אלא נראה שמדובר במהות התפישה של פולחן האל:
- פרעה אומר למשה ואהרון: "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ". פרעה ראה בפולחן טקס טכני, לכן ניתן לקיימו כהמשך לפעילות הרגילה בתוך המציאות הקיימת ואין צורך לצאת מהארץ – מהשיגרה, כדי לעבור ממצב יומיומי למצב של חג.
- משה טוען מנגד, כי לא ניתן ליצור משמעות חדשה בתוך אותו מרחב; יש צורך להתנתק מהעולם הארצי – לצאת למדבר, להתרחק מהשגרה, להכין את עצמך נפשית ורוחנית, להרגיש את קבלת המצווה ולקיימה מתוך התרוממות רוח. ה”מדבר” בהיבט זה אינו מייצג רק מקום גיאוגרפי, אלא מרחב נקי מהפרעות המאפשר הכנה מחשבתית-רגשית וחיבור למשמעות מתוך מיקוד במטרה.
אם כן, מהות המחלוקת בין פרעה למשה אינו טמון בשאלת המיקום (איפה) אלא במהות (למה).
בהקשר זה נציין כי עיקרון 'שלושת הימים' כמרחב הכנה למצב משמעותי, חוזר כדפוס במגוון הקשרים למשל: אברהם רק ביום השלישי בדרך, ראה מרחוק את מקום העקידה. יעקב הכין את אנשיו טרם הגיעו לבית אל. מתן תורה – שלושת ימי הגבלה. וכן נאמר בעמוס (ד, יב ): "היכון לקראת אלוקיך ישראל”.
באופן דומה גם בארגון, מאתגר לחולל חשיבה עמוקה מתוך אותה תודעה ואותה מסגרת. פרעה מייצג היגיון טכני-תפעולי- את "הארץ": אפשר להמשיך לעבוד, לנהל "ולזבוח" במקביל. משה מייצג הנהגה טרנספורמטיבית – את "המדבר": חשיבת עומק דורשת מרחב, זמן ופניות לבחון מחדש את ההקשר, העקרונות והמחויבות. לכן החלטה אם לצאת למרחב נפרד תלויה במהות ההשפעה הרצויה ובעומק החשיבה הנדרש. מומלץ לצאת לאופסייט למשל כשנדרשת חשיבה על זהות הארגון או על כיוונים אסטרטגיים וכו'.
אופסייט הוא כלי ניהולי-אסטרטגי שנותן הזדמנות להנהלה לעצור את המרוץ היומיומי, לצאת מהקונטקסט הרגיל, להביט על ההזדמנויות והאתגרים מזווית אחרת ולבחור את המיקודים והכיוונים הרצויים מתוך חשיבה עמוקה, בהירות ואחריות. משנה מקום – משנה תודעה: בארץ ובמדבר.



