משבר החרס
דני סמנכ"ל בחברה מצליחה, משקיע את עיקר זמנו בכיבוי שריפות. תשומת ליבו נתונה לטיפול שוטף במשברים פנים-ארגוניים, בלקוחות לא מרוצים, בתקלות במוצרים ועוד. דני עובד קשה והרבה. עם זאת, לאור השגרה העמוסה, דני לא מצליח להגיע לעבוד על העיקר – על המשימות השוטפות המונחות על שולחנו, משימות המוגדרות כחלק מיעדיו האישיים ואשר נגזרים מהאסטרטגיה וממפת הדרכים של הארגון.
על אף שהמנכ"ל, מעריך מאד את תרומתו של דני לחברה, הוא מתוסכל מאי יכולתו של דני לעמוד ביעדים המוגדרים לו, כאמור מדובר ביעדים אסטרטגיים החשובים לקידום ומיצוב הארגון.
בשיחת הערכת עובדים שהתקיימה לאחרונה, המנכ"ל נתן לדני ציון 2 (מתוך 5) – ציון מתחת לממוצע. מטרת המנכ"ל היתה בעיקר לעורר את דני לפעולה ולשינוי דפוס התנהגותו על מנת שיתחיל להתמקד בחשוב ובעיקר ולא רק בדחוף, שיאציל משימות לעובדיו ושלא יבצע הכל בעצמו ובעיקר שיהיה אפקטיבי ולא רק יעיל.
על כך בפרשת השבוע, פרשת צו, שם נאמר:
"וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל-בּוֹ, יִשָּׁבֵר; וְאִם-בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה, וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" (ויקרא ו', כ"א).
הפסוק דן בדינו של הכלי בו בושל הבשר של קורבן חטאת, שאת שאריותיו, אסור להותיר ויש לשרוף. על כן,
- אם התבשל הבשר בכלי חרס – יש לשבור את הכלי, מאחר וחרס הינו כלי אשר אינו פולט את הנספג בו ומכאן, הרי שיש נותר – מה שנספג בכלי, לכן הדין הוא שיש לשבור את כלי החרס ועל ידי כך מבטלים את הנותר מבשר הקורבן.
- אם התבשל הבשר בכלי נחושת – נדרש רק למרק את הכלי במים רותחים ולאחר מכן לשטוף במים קרים ואז הוא מותר לשימוש חוזר.
אגב כלל זה, של 'כבולעו כך פולטו' חל גם על הכשרת כלים לפסח, שכן כלי מתכת – כלים הפולטים את אשר 'בלעו' ניתן להכשיר לפסח ('לתקנם') לעומת כלי חרס שאין דרך להכשירם לשימוש בפסח.
מדיני הכלים ניתן ללמוד באופן סמלי על אופי האדם:
כלי חרס עשוי מעפר – באופן דומה לחומר בו נוצר האדם – עפר מן האדמה.
קורבן חטאת מוקרב לכפר על חטא שנעשה בשוגג. באופן מעניין, דווקא בקורבן זה, נאמר הכלל לגבי שבירת כלי החרס. שהרי יש להבחין בין אדם שחטא באופן חד פעמי ואז ההתייחסות אליו היא כמו כלי נחושת – מירוק ושטיפה. לעומת, אדם השקוע בחטאו, אדם המתקשה להתגבר על הרגליו השליליים, אדם כזה, לרוב לא יונע לשינוי התנהגותו לא ע"י תוכחה (מים חמים) וגם לא ע"י דברי נועם (מים קרים), אלא לעיתים רק משבר שיגרום לו לזעזוע, זה מה שיניע אותו לשנות התנהגותו והרגליו.
באופן מעניין נראה שמדובר בתהליך מחזורי – עפר שמתקשה הופך להיות חרס ואז, באופן סמלי יש לשבור ולכאורה להחזירו לנקודת ההתחלה כחומר גלם על מנת להניע את האדם לשיפור- למצב בו עוצמת הרוח של האדם תגבר על הגחמות וההנאות הרגעיות של החומר.
באופן דומה, השלב הראשון ליצירת שינוי עפ"י המודל של פרופ' ג'ון קוטר היא יצירת תחושה של דחיפות – יציאה מהשאננות. המנכ"ל, כדי לעורר את דני, מעוניין ליצור אצלו תחושה של משבר ודחיפות בצורך לשינוי. עפ"י קוטר על מנת לבצע שינוי בהצלחה, יש להוציא אנשים מאזורי הנוחות שלהם וזאת על מנת לחזק את מהלך השינוי ולא לעודד את הסטטוס קוו. תחושת משבר ודחיפות לרוב מניעה אנשים לשנות ולעשות את המאמץ הנוסף שנדרש כדי ליצור את השיפור הנדרש.
האם המנכ"ל בדרך זו ישיג את השינוי המיוחל אצל דני? ימים יגידו.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
