בשנים האחרונות יחסי עבודה ושביעות רצון מהמנהל הישיר שומרים על מיקומם המוביל בקרב עובדים בישראל גם כשעדיפות של פרמטרים אחרים משתנה (דה מרקר 06.2023). ולא בכדי. שכן למנהל הישיר ולטיב יחסיו עם העובד השפעה משמעותית על שביעות הרצון והמוטיבציה, בעתות שיגרה ובוודאי בעת משבר ומלחמה, לרבות יכולתו של המנהל לבנות סביבת עבודה פסיכולוגית – חברתית נעימה ופורה (יחסי עבודה) וכן לאפשר אתגר מקצועי מותאם לכל אחד מחברי הצוות.

'עובדים לא עוזבים ארגון, הם עוזבים מנהל'. כדי שמנהל יוביל וירתום אנשים יחד להשגת מטרות משותפות, הם צריכים להאמין בו. האמון נבנה מתוך מנהיגות ערכית הכוללת היבטים כגון: שיתוף ופתיחות, תקשורת, דוגמה אישית, מחויבות, הוגנות בתגמול, חניכה, יחס אישי, משוב אפקטיבי והכרת הטוב. השקעה של תשומות ניהוליות-מנהיגותיות בפרמטרים ערכיים הינה בסיס הכרחי לחיזוק שביעות הרצון והמוטיבציה של העובדים.

על כך בפרשת השבוע, פרשת פנחס שם נאמר: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר כה, יז).

שתי סוגיות מעניינות עולות מפסוק זה: (1) מדוע הפסוק פותח בלשון יחיד "צָרוֹר" וממשיך בלשון רבים "ְוהִכִּיתֶם"? (2) למה הציווי ממוקד דווקא בעם המדייני? הרי גם מואב למשל, פעלו נגד ישראל, יזמו פניה לבלעם לקללם וכן בהכשלה מוסרית על ידי בנותיו: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (כה, א), אם כן, מדוע הדגש לצרור את מדיין?

מענה על סוגיות אלה מלמד שני יסודות ערכיים בהתנהגות האדם: הכרת הטוב והכרת האדם. נפרט:

• הכרת הטוב – הציווי לצרור את המדיינים מחייב את כולם (משה והעם) לכן נוקט לשון יחיד, אך על המלחמה מצווים רק העם. זאת משום שמשה מצא במדין מקלט כאשר ברח מחרב פרעה, לכן ראוי שלא ינהג בכפיות טובה. ראינו גם כאשר מכות מצרים היו על היאור ועל העפר הן לא בוצעו על יד משה מאחר וניצל על ידי היאור (בתיבה) ועל ידי העפר (שנטמן המצרי שהיכה). ערך הכרת הטוב מדגיש כי ראוי להכיר תודה למי שהיטיב איתך.
• הכרת האדם – המניע בבסיס הפעולה – הציווי לצרור את המדיינים ולא את המואבים למשל, על אף שכאמור העם המואבי הרע לישראל, נובע מתוך היכרות עם המניעים בבסיס הפעולה של העמים. בעוד שמואב חשו מאוימים בגלל שישראל חנו בגבולם, לכן אין לדונם לשלילה שחשו צורך להגן על עצמם. המדיינים לא היו בסכנה אלא נכנסו לריב לא להם, מתוך תחושת שנאה, לכן חומרת מעשיהם גדולה מזו של מואב וראוי להיות צוררים להם. הכרת השונות בין אנשים מתבטאת גם בהבנת הגורמים המניעים אותם לפעולה, תוך הבחנה בין מניעים לגיטימיים לאלו שלא.

מוטיבציה מוגדרת כסך התהליכים שמעוררים, מכוונים ומשמרים את התנהגות האדם להשגת מטרה מסוימת. מכאן שלמנהל הישיר השפעה על אינטנסיביות ההשקעה של העובד והכוונתה להשגת מטרות הארגון לאורך זמן. עובד מרוצה הוא עובד שמונע מהמנהיגות הערכית של המנהל הישיר שלו ולכן מוכן ומחויב לתרום באופן מיטבי את מרצו, כישרונו וניסיונו להצלחת הארגון. מנהיגות מניעה מבוססת בעיקרה על מנהיגות ערכית הכוללת ערכים כגון הכרת הטוב והכרת האדם כפי שנלמד באופן פרדוקסלי מהציווי לצרור את מדין.

 

***  הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***