מה פתאום?

 

משברים קורים. אף שלעיתים נדמה כי הם נוחתים עלינו בפתאומיות, לא פעם הם תוצאה של תהליך מתמשך שכולל למשל: התעלמות ואי הקשבה לסימני אזהרה, החלטות שלא התקבלו, מנהיגות שלא התמודדה עם הדברים הנכונים, מיקוד יתר ב-'כאן ועכשיו', קיבעון בניהול השוטף, שאננות ולעיתים יהירות וכן הימנעות מהתבוננות מערכתית-אסטרטגית.

אמנם לא כל משבר ניתן למנוע – אך עוצמת השפעתו פעמים רבות ניתנת לצמצום, לניהול ולהכלה. מוכנות כוללת גם פעולה, אך מהותה טמונה בגישה ניהולית-מנהיגותית ובתרבות ארגונית.

המונח "ברבור שחור", שטבע נסים טאלב מתאר אירוע נדיר בעל השפעה רבה שלכאורה לא ניתן לחזות, אך ניתן להעריך שיתרחש בזמן כלשהו. אמנם אירועים אלה נתפסים כבלתי צפויים – אך פעמים רבות אנשים זהירים מזהים את התרחשותם באופק. עיתוי המשבר, עוצמתו ואופיו אולי יפתיעו, אך עצם קיומו לרוב צפוי.

ואעפי"כ מחקרים שנערכו באירופה ובארה"ב בתקופת הקורונה גילו כי רק רבע מהארגונים דיווחו על מוכנות ממשית למצבי משבר. בעולם בו חוסר הוודאות הוא הוודאות העיקרית, כמעט כל ארגון יתמודד בשלב מסוים עם אתגר שלא צפה. ההבדל, אם כן יהיה ביכולת להתמודד איתו באופן מיטבי.

 על כך בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך שם נאמר:

"וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם" (במדבר יב, ד).

הקריאה הפתאומית והזימון לשלושתם – אף שהדיבור מופנה רק לאהרון ולמרים (פסוק ה'): "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם", מעוררים שתי שאלות מעניינות: מדוע לפתע? ומדוע גם משה זומן?

נראה כי קריאה זו חושפת הבדל מהותי בין האחים בהיבט המוכנות. משה מוכן תמיד. לפי רש"י, ההופעה הפתאומית באה להדגיש מעלתו של משה – שֶׁיָּפֶה עָשָׂה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר, וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר. לעומתו, אהרון ומרים באותה שעה היו טמאים ולא מוכנים לדיבור. נראה כי משה חי בתודעה תמידית של זמינות – פיזית ורוחנית. מרים ואהרון לעומתו, נדרשו להיטהר בבהילות כדי לעמוד לפני ה'.

לפי רבי יצחק ערמה, לקריאה לשלושת האחים – אהרון, משה ומרים, יש שלוש מטרות:

1. לאפשר למשה להתפלל עבור מרים.
2. להראות שה' חס על כבודו של משה אף שמשה לא נתן ליבו לכך, אך לא רצה לומר כל שבחו בפניו אלא רק מקצתו.
3. למנוע מראית עין ולהבהיר כי משה לא התלונן על אחיו בפני ה'. ההופעה פתאום של ה' מאפשרת לאהרון לבקש ממשה שיתפלל על מרים, בידיעה ששמשה לא התלונן עליהם. שכן, לא סביר שגם יתלונן על דבריהם וגם יתפלל עבורם.

העונש (צרעת) אינו מאפשר כניסה לאוהל מועד, ללמד שהמוכנות אינה רק טכנית או פיזית – היא רוחנית ותודעתית. ה' יכול להופיע בכל עת, על כן יש להיות במוכנות מתמדת.

באופן דומה, מוכנות ארגונית היא לא רק עניין של תשתיות ולוגיסטיקה אלא בעיקר של תודעה ותרבות. היא דורשת ראיית עומק, גמישות מחשבתית, ענווה ובעיקר נכונות לראות גם את מה שלא תמיד נוח. מכאן שמוכנות ארגונית אינה רק פונקציה של משאבים פיזיים כמיתים, אלא בעיקר משאבים רגשיים, תרבותיים וניהוליים של מנהיגות הפועלת ותומכת באופן אקטיבי למימוש מיטבי של פוטנציאל הארגון בהווה ובעתיד.

עפ"י דונלד רמספלד, לשעבר מזכיר ההגנה האמריקאי: "יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. יש את מה שאנחנו יודעים שאיננו יודעים. אבל יש גם את מה שאנחנו לא יודעים שאיננו יודעים". נראה כי מצד אחד, מנהיגות טמונה בהכרה של שלושת הרבדים של הידוע והלא ידוע. מצד שני היא טמונה גם בהבנה שע"י ניהול נכון ניתן למזער ולעיתים אף למנוע את ההשפעה של המשבר הבא על חוסנו של הארגון. נראה כי הפתאומי לרוב צפוי לכן מנהיגות אינה מתבטאת רק בתגובה למה שקורה – אלא בעיקר בקשב למה שטרם קרה.