כשצועדים בדרך הישר – הישר צועד איתכם

במהלך ימי ההסלמה במלחמת "עם כלביא", עובדים רבים נאלצו להישאר בבית בעקבות הוראות פיקוד העורף, חלקם אף ללא אפשרות לעבוד מרחוק. בהיעדר מדיניות לאומית סדורה, הנהלות נדרשות להתמודד עם השאלה: כיצד נכון להתייחס לימי ההיעדרות — תוך שמירה על הוגנות כלפי העובדים שנעדרו בשל ציות להנחיות מחייבות מחד, ובו בזמן הבטחת יציבות תקציבית והמשכיות תפעולית, מאידך?

במציאות המאופיינת ברמת עמימות גבוהה, ארגון נדרש לנסח מדיניות המבוססת על עקרונות ברורים: מדיניות שתהיה הוגנת, ישימה, שקופה ומנומקת. מדיניות הנשענת על איזון מיטבי בין צרכים, רצונות וציפיות של כלל בעלי העניין, ומאפשרת לארגון לפעול מתוך עוגן ערכי גם כשהשיח הציבורי רועש והמציאות משתנה תדיר, כי כשצועדים בדרך הישר – הישר צועד איתכם.

על כך בפרשת השבוע, פרשת קורח, שם נאמר:
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (במדבר טז, טו).

בדרך כלל כשבני ישראל חטאו, משה שימש כסניגור ומליץ טוב כדי להגן עליהם ולבטל העונש בגין חטאם. הפעם לעומת זאת, משה מבקש מה' לא לקבל את המנחות שלהם. מדוע? האם נובע מעלבון על דבריהם נגדו או שמא מדובר בתגובה המייצגת מנהיגות?

רש"י מציע שני הסברים (א) בעת מבחן המחתות אל תפן אל מנחתם (ב) אל תפן לחלק שלהם בקורבן התמיד, תניח את חלקם שהאש לא תשרפו. פירוש מנחה בלולה מוסיף כי הכוונה לקורבן הנשיאים שיקריבו מנחה בחנוכת המזבח. אור החיים מרחיב כי השנאה למשה מבטאת שנאה ל"טוב", גישה זו מבטלת את הלגיטימציה להקריב קורבן (שזו מהותו).

ואפשר גם להסביר, קורח ועדתו טענו כי משה ניצל סמכותו לרעה ושהוא משתרר עליהם בשני אופנים: (א) לקבל טובות הנאה (ב) לפגוע במי ה' שמקרב אליו. אף האשימו כי נראה שמשה העלה אותם ממצרים כדי להרע להם בטענה שהוא לוקח אותם לארץ זבת חלב ודבש. משה מבקש לקיים בחינה עניינית, הוא פונה אל ה' ומבקש מבחן מוסרי: "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" כי טענותיהם אינן נכונות – לא לקחתי טובת הנאה גם לא חמור אף כשנזקקתי בדרכי ממדין למצרים וכן מעולם לא פעלתי נגד העם ולא גרמתי רע לאף אחד. כלומר, משה טוען כי בניגוד לטענות קורח ועדתו הוא לא השתמש בתפקידו לרווח אישי ולא לפעול נגד העם. מכאן משה מבקש מבחן של אמת: אם המנחות יתקבלו – זה עלול להצביע כי אולי יש אמת בטענותיהם. אבל אם יידחו – האמת של משה תוכח כי אינו פועל לרעה ושמדובר בשקר ובמניפולציה במסווה של צדק. בכך נראה כי משה מבסס התנהגות מנהיגותית שאינה נשענת על תגובתיות, אלא על בהירות, יושרה, ניקיון כפיים והמשך עמידה עקבית על עקרונות אלה, תוך בירור העובדות. האש שתשרוף או לא תשרוף את המנחה, תשקף את האמת.

גם בארגון, לא כל טענה היא אמת ולא כל מחאה מצדיקה שינוי מדיניות. לעיתים התנגדות עטופה בצדק אך מונעת מאינטרס. במיוחד במצב זה, נדרשת הנהלה שתבחן לעומק, תעמוד באומץ מאחורי החלטותיה ותבסס אותן על עובדות ולא על לחץ. מנהיגות ערכית נשענת על ניקיון כפיים, שקיפות ונאמנות לעובדות – במיוחד במצבי משבר. מדיניות שמנוסחת כך עמידה גם מול רוחות סוערות ובמקביל גם בונה אמון, מחזקת את עמוד השדרה הערכי בארגון ומייצרת מנהיגות ניהולית יציבה. שכן, שקיפות ויושרה מייצרות לגיטימציה לאורך זמן.  באופן דומה, גם כשמדובר בשאלות מעשיות כמו תשלום בגין היעדרות בעת חירום, ניתן לבחון ההחלטה עפ"י השאלה: האם המדיניות תעמוד במבחן הזמן ותהיה רלוונטית גם בעוד רבעון, כשהסיטואציה תשתנה? כאשר מדיניות מבוססת על ערכים, נתמכת בעובדות ונשענת על שיקול דעת מקצועי — היא תעמוד במבחן הזמן ובעיקר במבחן המנהיגות, כפי שבא לידי ביטוי במנהיגותו של משה מול הטענות המופרכות של קורח ועדתו.