מערכתי או נקודתי ?
במהלך תכנון פרויקט עלתה מחלוקת בין שני מנהלים, בעוד רועי מעוניין לעבוד quick & dirty ובכך לפנות את אנשיו למשימה הבאה. דובי, לאור ניסיונו, מעוניין לבצע את המשימה באופן מושלם (ככל האפשר) בפעם הראשונה ולא להתעסק עם אינספור תקלות שעלולות לצוץ בשל העבודה המהירה. נראה כי מדובר בפער של כשלושה חודשי עבודה. בעוד הצעתו של רועי מתמקדת להבנתו בסיום קלנדרי מוקדם יותר של הפרויקט, מבחינתו של דובי ההצעה של רועי, גורמת לו להשקיע יותר משאבים ממה שתכנן בעיקר לאחר מסירת הפרויקט. מי צודק? האם נכון להתמקד ביתרונות קצרי הטווח שמציע רועי או להתמקד ביתרונות המערכתיים כפי שמציע דובי?
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, שם נאמר:
"לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה… עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם—לְקַלְלֶךָּ" (דברים כג, ד-ה).
מהפסוק עולה כי נאסר על בני עמון ובני מואב (הזכרים) להיות חלק מעם ישראל מאחר ולא קידמו את ישראל בלחם ומים.
נשאלת השאלה,
מדוע נענשו על אשר לא נתנו לחם ומים? הרי יתכן כי לא סיפקו לחם ומים למשל בגלל מצב כלכלי, דוחק ועוני.
התוספות עונה לטענה זו, "ואשר שכר עליך את בלעם", אם עוניים לא איפשר להם לתת לעם ישראל לחם ומים, נשאל מניין להם כסף כדי לשכור את בלעם שיקלל את העם? נראה כי אם לא היו מיטיבים אך גם לא מזיקים, העניין כלל לא היה זוכה לתשומת הלב, אך מאחר שלא רק שלא היטיבו אלא התאמצו להזיק, הורחקו מישראל.
עם זאת, נקשה ונטען, כי יש עמים נוספים שאויבים את ישראל עד כדי שנאה עמוקה ואף על פי כן לא נודו מלבוא בקהל ישראל.
אלא, נראה שההסבר טמון בעבר ההיסטורי של שלושת העמים: עמון, מואב וישראל.
עמון ומואב הם צאצאיו של לוט, אשר הוא ומשפחתו ניצלו בזכות אברהם, מהמהפכה בסדום. אברהם נודע בהכנסת אורחים ובמעשי חסד עם העוברים והשבים כך למשל בראותו שלושת אנשים הציע: "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם… וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם" (בראשית י"ח ד-ה). לוט אשר גדל בבית אברהם לאחר שהתייתם מאביו הרן, ראה את אורחות החסד של אברהם ואף על פי כן:
- בחר לגור בסדום שייצגה ההיפך מערכי אברהם בעניין הכנסת אורחים.
- כאשר נקרית הזדמנות לצאצאי לוט להחזיר טובה לצאצאיו של אברהם – באותו מטבע של חסד – לחם ומים, הסיבה שהם לא נותנים, הינה לא בשל עוני ומחסור אלא בגלל שנאתם, שהרי שכרו את בלעם.
התיקון להתנהגות זו של צאצאי לוט, היה בזמן רות ונעמי, כאשר רות המואבייה גמלה חסד עם חמותה ודאגה למחסורה – ליקטה עבורה שעורים מהשדה, ממה שהותירו לעניים. בעוד, לוט עזב את אברהם ודרכו, רות חזרה לעם אברהם דרך החסד.
אם כן, על מנת להבין את הנידוי של בני עמון ומואב לבוא בקהל ישראל יש להבין את:
- התמונה הכוללת, שכן אין מדובר בהתנהגות נקודתית של אי אספקת לחם ומים אלא באיבתם לעם שבאה לידי ביטוי כששכרו את בלעם. וכן את
- ההשתלשלות לאורך ההיסטוריה של שלושת העמים.
על כן במקום להתבונן בחלקים של המכלול כאילו הם עומדים בפני עצמם, יש להתבונן על מצבים במבט-על כוללני.
אגב כך, לגבי רועי ודובי, לעיתים נכון לקבל החלטה שיתכן כי עלותה בטווח הארוך עלול להיות יקר יותר. עם זאת, על כל החלטה שתתקבל לבחון את המבט הכולל של הפרויקט לרבות, ההיסטוריה עם הלקוח (האם יהיה סבלני יותר להארכת הלו"ז, או לתקלות נשנות), ניתוח התועלת של קיצור זמני הפרויקט לעומת המשאבים הנוספים שידרשו הן כתוצאה מקיצור הזמנים והן כתוצאה מאימוץ הצעתו של דובי. ניתוח זמינות המשאבים בטווח הקצר והארוך, ניתוח האילוצים המרכזיים, כמו-גם ניתוח שיקולים ארגוניים נוספים למשל זמינות האנשים לפרויקטים נוספים. כך שבסופו של דבר גם רועי וגם דובי צודקים, כל עוד ההחלטה שתתקבל מתבצעת מתוך ראיית על-כוללת, הבנת המכלול והמחירים של כל החלטה שתתקבל.
הצטרפו לעשרות המנהלים ובעלי העסקים שנהנים מהניוזלטר של נוגט אסטרטגיות.
הירשמו לקבלת טיפים, מאמרים ולעדכונים מהבלוג השבועי "תורת הארגונים"