מאמר כיפור תשפ"ה:

כוחה של 'קולקתיות' – קולקטיביזם וקהילתיות

נובה, בארי, ניר, ארז ועוז – הם חלק מהשמות שניתנו לתינוקות בהשפעת אירועי שבעה באוקטובר. שמות המסמלים לא רק את החיבור למצב הלאומי – התקווה לצד הכאב, אלא גם את תחושת הקולקטיב והקהילתיות הישראלית, בה טמון כוחנו כחברה.

בעוד שהמונח 'קולקטיב' מתייחס לרצון להשיג יחד מטרה משותפת מוגדרת, 'קהילה' מתמקדת בקשרים חברתיים ובתחושת שייכות בין חבריה. קהילה יכולה להתגבש על פי מיקום גיאוגרפי, תרבות או תחומי עניין, גם ללא מטרה ממוקדת. לפיכך, קולקטיב יכול להיות חלק מקהילה, אך לא כל קהילה בהכרח פועלת כקולקטיב.

למרות שקיים לכאורה פרדוקס מובנה בין רציונל האינטרס האישי לבין הצורך בשיתוף פעולה, נראה כי טראומת השבת השחורה העצימה בחברה הישראלית את הצורך בתחושת 'קולקתיות', מונח המורכב מהלחם המילים – קולקטיביזם וקהילתיות. אנו עדים למיזמי 'קולקתיות' מבוססי שיתופי פעולה לקידום היבטים חברתיים ומעשיים למשל למען השבת החטופים, תמיכה במפונים, התגייסות למילואים, סיוע ללוחמים ולבני משפחותיהם וכן דאגה לפצועים ולמחלימים בגוף ובנפש.

בעת הזו, לצד תחושת הפגיעות והכאב, טמונה גם הבנת העוצמה בשילוב כוחות, חיבור ושייכות. בפארפרזה על חוכמת קהלת נציע כי "טובה הקולקתיות מן האחד".

העוצמה הטמונה בחיבור הרבים מתבטאת גם בתפילת 'כל נדרי' הנאמרת בערב כיפור:

"וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם: כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו, כו).

 נשאלת השאלה,

מה הכוונה במילים "כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה", האם אין חטאים שנעשים במזיד?

ה-"פלא יועץ" (ר' אליעזר פאפו) מסביר שפסוק זה פונה לדיינים לאמץ גישה חיובית ככוח בונה ומניע. במיוחד בימי הדין, במקום ללמד קטיגוריא על ישראל, יורו להם את הדרך הראויה וילמדו עליהם זכות, מתוך הנחה שכאשר מתייחסים לעם בכבוד ומתמקדים בצמיחה ולא בביקורת, עולה הסבירות שהעם יטה אוזנו להקשיב לדרך התיקון.

מנגד, רבי אלעזר (ספרי במדבר פיסקא קיא) בפירושו מתמקד בפניה לעם לטפח קולקטיביזם וקהילתיות כעוצמה – "בא הכתוב לעשות זדון הציבור כשגגה, שאפילו הם מזידין יהיו לפניו כשגגה". כאשר דנים את כל העם, דנים אותו כעושה בשגגה. חיזוק לכך אפשר לראות כאשר המן והמלך אחשוורוש ציוו: "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (אסתר א, ח), כדי שיחטאו כל אחד בנפרד ולכן ה' ישפוט אותם לפי מעשיהם ולא כקבוצה וכעם – באופן מקל יותר. חיזוק לכך, מתבטא גם באמירתו של המן: "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" (אסתר ג, ח) התייחסות אשר אינה מייצגת קולקטיב – עם, אלא כיחידים. מתוך הבנה זו, אסתר הורתה למרדכי "כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ד, טז) – למען הבטחת הישרדותם, גבשם יחד ויהיו שוב כעם שנשפט על שגגה. כדי לחזק היבטי 'קולקתיות' קבעו למשל משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, להורות ולחזק הקשר ביניהם כחלק מגיבושם כעם. 

לפי פתגם עממי: "If you want to go fast, go alone. If you want to go far, go together". נראה כי השבת השחורה של אוקטובר, השפיעה באופן חיובי על כוחה של ה-'קולקתיות' – הקולקטיב והקהילה, שקיבל משנה חשיבות כאמור במגוון היבטים. הכוח המיוחד הטמון בעוצמת הקולקטיב והקהילה נשען בעיקר על הממד הרוחני והערכי – אמונה ותקווה שרק מתוך יחד ושייכות אפשר לבנות עתיד טוב יותר. עבר, הווה ועתיד, שזורים בערכי ה-'קולקתיות' – קולקטיב ובעיקר קהילה, בממדי הזמן ובכל היבטי החיים – בצל מלחמה ובעתות שגרה.

"כל נדרי" פותח את היום הקדוש לעם היהודי ונאמר שלוש פעמים, מהווה אחד הסמלים של יום כיפור. בתפילה קצרה העוסקת בהתרת נדרים, משולב גם הפסוק "וְנִסְלַח לְכָל.." הנוגע למחילה לכלל ישראל, פסוק שלכאורה נראה לא קשור להתרת נדרים. נראה כי הוספת פסוק זה לתפילת "כל נדרי", מטרתה מצד אחד, להדגיש את קדושת היום ומהותו לבקשת סליחה ומחילה ומצד שני, את חשיבות היבטי ה-'קולקתיות' – קולקטיביזם וקהילתיות כעוצמה אישית וחברתית למיטוב ההווה ולעיצוב העתיד.

כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומבורכת!

***  הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***