כוונות טובות בדרך לגיהינום

 

***  חדש – הבלוג האהוב עכשיו בספר ***

השבוע נזכרתי בתשדיר השרות של הרלב"ד "אל תענו לי אפילו. אם זה דחוף – מתקשרים!" שפורסם לפני כשלוש שנים. בתשדיר, מנכ"ליות ומנכ"לים רותמים את השפעתם למטרה חיובית וחשובה – מלחמה בתאונות הדרכים. עם זאת, נראה כי נקודת המוצא עליה מושתת התשדיר תמוהה. האם אלה ערכים מנהיגותיים: כוחנות? משימתיות 24/7? דרשנות? תפיסה שגורסת "זמינות, קודם כל זמינות" ולכן "כשעובד לא עונה, זו תקלה"?

אכן מדובר בתקלה.

תקלה בתפיסה הניהולית של העובד ושל הזמן שלו. הרי זה מה שהקידמה מאפשרת – "זמינות קודם כל זמינות", יתר הממדים של העובד כאדם הכוללים למשל את חייו הפרטיים, משפחתו וילדיו, תחביביו ופעילויות פנאי אחרות, עפ"י המסר בתשדיר נתפסים לכאורה כלא רלוונטיים כשהמנהל מתקשר.

אמנם התשדיר מתקופת הטרום-קורונה וחלק מהתפיסות הניהוליות השתנו בעקבות המשבר העולמי. אך גם בעת שפורסם מסרים אלה זכו לביקורות ולציניות רבה.

נראה לעיתים גם כשהכוונות טובות והרעיונות נכונים, יישום לא נכון יכול לגרום לנזק יותר מתועלת.

על כוונות טובות בדרך לגיהינום בפרשות השבוע, פרשות מטות-מסעי, שם נאמר:

"וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג, נה).

לצד הציווי לרשת את הארץ (לג, נב) ישנה גם אזהרה כי השארת עמי הארץ בין בני ישראל תהיה לרעה, כמתואר להלן: (1) "שִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם" – כדקירת יתדות בעיניכם. (2) "וְִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם"- כקוצים בבשרכם. (3) "וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ" – לא רק שעמי הארץ יפגעו בכם בפעולות כואבות כמתואר אלא הם כאויבים שלכם, יפעלו לגרש אתכם וישתמשו במקום מושבם בארץ כתשתית לפעולות איבה וצרות.

המלבי"ם מציג זווית מעניינת של תהליך התפתחות הדרגתי תלת שלבי של הרעות המתוארות, נפרט:

• שלב א': עיוות תפיסת המציאות -"שִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם" – "שִׂכִּים" מלשון סכך. בני ישראל יתקשו לראות את המציאות לאשורה. כתוצאה לרוב יתעו בדרך קיומם וישגו בהחלטותיהם (למשל: לא יראו בעמי הארץ אויב..).
• שלב ב': סבל רב – "צְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם"- פעולות שיגרמו לכם סבל רב, כאילו דקרו בבשרכם.
• שלב ג': חוסר אונים, כניעה וגירוש – וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ" – תחושו חוסר אונים וסבל רב ומנגד האויב יחוש מספיק חזק להילחם בכם. שני ממדים אלה יתרמו לכניעתכם ולגירושכם  מהארץ.

נראה אם כן עפ"י המלבי"ם, הרצון להיטיב עם עמי הארץ ולא לגרשם לאחר הכיבוש, לא רק שלא יזכו את בני ישראל בהכרת תודה אלא להפך, ההצקות של עמי הארץ יעלו בהדרגה בעוצמתם ובהשפעתם נגד בני ישראל, מה שיובילו כאמור בסופו של דבר לשבירת רוח העם וגירושם מהארץ.

עפ"י ויקיפדיה הביטוי "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" מתאר מעשה שנועד להועיל אך התגלה כהרה אסון. כישלונן של הכוונות הטובות נובע פעמים רבות מכך שבעל הכוונות הטובות אינו רואה את התמונה הכוללת ומתמקד בתוצאה הטובה שחותר אליה, בלי לשים לב לתופעות לוואי שליליות שעלולות להיווצר. כך למשל במקרה המתואר, לא די שלצד אחד בלבד יש כוונות טובות יש להבין גם את הכוונת של הצד שמנגד כחלק מניתוח התמונה הרחבה ולנהל באופן אופטימלי את פערי ההלימה אם ישנן.

הבנת התמונה הכוללת לצד גישה הרואה גם את האדם ולא רק את העובד, מציגה מגמה שהחלה זה מכבר וקיבלה משנה חשיבות בעקבות משבר הקוביד. נראה כי מנהיגות כיום אינה מושתתת על תכונות כגון כוחניות וקשיחות כפי שבאים לכאורה לידי ביטוי בתשדיר המדובר. שכן עם כל הרצון הטוב של הרלב"ד, המנכ"ליות והמנכ"לים להירתם למטרה נעלה ומבורכת – היישום לוקה בחסר ובעיקר מדגיש מסר נוסף שעושה שירות דוב למשתתפים בה.

באופן דומה, רצונם הטוב של בני ישראל לבוא לקראת עמי הארץ, נראה שיוביל עפ"י המלבי"ם לצמיחת האויב בלב ארצם ולתוצאה הרסנית. סוף מעשה – במחשבה כוללת הרואה את כלל המרכיבים והסיכונים הן לטווח הקצר, הן לטווח הארוך.

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***