חסד, צדק ותרבות ארגונית
בשנה האחרונה, בצל הלחימה והטראומה האישית והלאומית, ארגונים נאלצים להתמודד עם מגוון אתגרים על מנת להבטיח המשכיות תפעולית. עובדים גויסו, משפחות פונו מבתיהם, אזרחים חטופים, אלפי גיבורי חיל איבדו חייהם או מתמודדים עם פציעות בגוף ובנפש. בנוסף, אזעקות ואי שקט בעורף, דאגה לבני משפחה, והתמודדות עם מורכבות של בן משפחה מגויס – כל אלה ועוד השפיעו עמוקות על האנרגיה האנושית, מצב הרוח, רמת הפניות והמוטיבציה של עובדים וכתוצאה מכך גם על היבטים ארגוניים ועסקיים.
בתוך כך ארגונים חיפשו דרכים להתמודד לא רק עם העמידה בתכניות העבודה והיעדים העסקיים, אלא גם עם הצור
ך הגובר להעניק לעובדים מענה אישי-אנושי מיטבי והולם. בתקופה אנומלית זו, ערכים כמו חסד וצדק הפכו לערכים ליבתיים בתרבות של ארגונים עסקיים רבים. ארגונים נדרשו לפעול ביתר שאת, ברגישות תוך ראיית העובד באופן הוליסטי – צרכים, ציפיות, רגשות – אישיים, משפחתיים ולאומיים. תרבות ארגונית כזו כוללת ערכים של חסד המתבטא במענה אישי לכל עובד, בסבלנות כלפי מצבים אנושיים ותמיכה אישית פרואקטיבית – פרקטית ורגשית בהתמודדות עם אתגרי המצב. במקביל ערכי צדק המתבטא בשקיפות והוגנות מתוך שאיפה ליצור סביבה בה כל עובד מרגיש בטוח במקום העבודה, תוך התמקדות בעובדים שהמציאות מורכבת יותר עבורם – בחזית ובעורף.
על ערכי חסד וצדק, בפרשת השבוע, פרשת וישב שם נאמר:
"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ, טו).
יוסף מבקש משר המשקים להזכירו בפני פרעה ולשחרר אותו מהמאסר. רשב"ם בפירושו מתמקד בנימוקי יוסף: (1) הוא עבד במצרים לא כדין שכן נגנב מארץ העברים. (2) הוא לא ביצע את המעשה המיוחס לו, שמצדיק לכאורה את מאסרו.
יוסף למעשה מבקש משר המשקים לא רק שייעשה עימו חסד אלא גם צדק, נפרט:
- חסד: יוסף מציין את מוצאו וכי נגנב מארצו על מנת להדגיש כי לא נמצא במצרים מבחירה. המצרים תיעבו את העברים שאף אכילה משותפת של לחם נתפשה בעיניהם כפעולת תועבה: "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (מג, לב), מכאן שאין זה סביר שיוסף הגיע למצרים מרצונו. יוסף מבקש משר המשקים חסד – שיזכור אותו ויזכיר אותו ברגע המתאים לפרעה.
- צדק: יוסף טוען לחפותו ומבקש לתקן העיוות שנעשה לו – שהאמת תצא לאור ויוכר כאדם חף מפשע ומבהיר שההאשמה נגדו משוללת יסוד. גם בבקשה זו יוסף משתמש במילה "לֶחֶם" אך כמטפורה: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ, בְּיַד יוֹסֵף, וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (לט, ו). רש"י מפרש שכוונת יוסף במילה "לֶּחֶם" היא לאשת אדונו, אך בוחר לדבר בלשון נקיה. נציין גם הסמליות בשימוש בטרמינולוגיה משותפת שאדונו "לֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה" וכאן יוסף מתנסח: "לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה".
כאמור, יוסף לא רק מבקש חסד, אלא גם דורש צדק. הוא פונה לשר המשקים בבקשת חסד כי יזכור אותו ויזכיר אותו בפני פרעה, אך גם מבקש צדק – תיקון הנעשה לו.
גם בארגונים, במיוחד בעת הזו נראה כי הצלחה נמדדת ביכולת הארגון להוביל תרבות אנושית המבוססת על ערכי חסד לצדק. הובלה לא רק מתוך ראייה כלכלית, אלא מתוך ראיה הוליסטית אישית-אנושית את עובדיו. הנהגת תרבות שכזו היא לא רק המעשה הערכי הנכון, אלא גם השקעה ארגונית מניבה ביותר, שתכפיל ואף תשלש את עצמה בטווח הקצר והארוך. שכן, חסד וצדק הם הבסיס לתרבות עסקית -ארגונית של אנושיות.