זורמים עם הגנב…

אליפסה, מלבן, מעוין וצורות גיאומטריות נוספות, סימנים מוסכמים בתרשימי זרימה, המייצגים סכמה ויזואלית-לוגית, באמצעותה מתואר רצף פעולות באופן בהיר ככל האפשר לרבות יחסי הגומלין בין המרכיבים. תרשים זרימה הוא כלי עבודה ניהולי שעושה שכל וסדר. מצד אחד – בהיבט התכנוני, מסייע למיקוד וחשיבה שיטתית, תוך ניתוח מגוון האפשרויות, אלה שחשבנו עליהם לצד אלה שעולים כתוצאה מ"אילוצי" מבניות התרשים. מצד שני בהיבט המסר, עפ"י אמרה ידועה, תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, כלומר תוכן חזותי המוגדר נכון, מצליח לרוב להעביר מסר בצורה טובה יותר.

עד כמה אתם נעזרים באמצעים ויזואליים-ניהוליים, בהגדרת ובהעברת מסרים כחלק מהשגרה היומיומית?

על כך בפרשת השבוע, בפרשת משפטים, שם נאמר:

"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כב, ב)

בעל בית שהרג גנב שתפס בעת מעשה, נראה כי לא חל עליו דין רוצח מאחר ומוגדר במסגרת "הקם להורגך השכם להורגו". אך הפסוק להלן מסתייג מכלל זה ומוסיף את התנאי – אם "זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו". כלומר כדי שבעל הבית אכן יהיה זכאי על אף המעשה החמור שביצע, נדרש גם לבחון את כוונת הגנב. נרחיב עפ"י הפרשנים:

• "זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" – כוונת הגנב ברורה כשמש (רש"י) – הגנב אמנם נתפס בעת מעשה אך ברורה כשמש כוונתו – האמנם התכוון להרוג את בעל הבית אם יעמוד מולו? אם ברור כשמש כי אין זו כוונת הגנב, אז דין "הקם להורגך השכם להורגו" לא רלוונטי, ולכן יחול על בעל הבית דין רוצח כי הרג אדם שבא לקחת ממונו ולא את נפשו.
• "זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" – כוונת הגנב ברורה עפ"י העיתוי שבחר לבצע הגנבה – באור יום / בלילה (מנחה בלולה) – גנב הבא בלילה כאשר סביר להניח שבעל הבית נמצא בביתו, נראה שלקח בחשבון אפשרות שאולי יידרש להתעמת עמו, עימות שעלול להסלים אף להריגה. אך אם בא בשעת היום, זמן שסביר שבעל הבית אינו בביתו, עולה הסבירות כי הגנב לא מעוניין בעימות ובוודאי לא להרוג את בעל הבית, אלא בא 'רק' לגנוב ממונו. מכאן עפ"י פירוש זה, אם גנב מגיע באור יום ובעל הבית הורגו, דין "הקם להורגך השכם להורגו" לא מתקיים.

וזו כוונת המילים: "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ" – הן רש"י המתייחס למילה שמש כסימבול והן המנחה בלולה המתייחס כפשוטו למילה שמש – שני הפירושים מגדירים את דינו של בעל הבית שהרג גנב בעת מעשה, על פי כוונת הגנב האם התכוון גם להרוג ומכאן האם דין "הקם להורגך השכם להורגו" אכן מתקיים.

החלק השני של הפסוק דן באפשרויות הפיצוי שהגנב ישלם לבעל הבית, אם יכול – "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" – הגנב ישלם את מחיר הגנבה לרבות קנס. אך "אִם אֵין לוֹ" לשלם, יימכר לעבד כדי לממן הגניבה.

פסוק זה מייצג חדשנות בגישת התורה כלפי נושא הגנבה ב-2 היבטים: (1) כאמור בניתוח כוונת הגונב ולא רק הסתכלות על עצם פעולת הגנבה (2) מתן אפשרות לתשלום כספי עבור הגנבה במקום עונש חמור יותר כמו עבדות או הטלת מום כפי שהיה מקובל בעידן הקדום. כך למשל טרם דין זה ראינו שגנב הופך לעבד לבעל הבית כמו במקרה של בנימין: "וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד" (בראשית מד, יז).

אופן ניתוח הדין לעיל, כולל כ-400 מילים בעוד שהתרשים מאפשר להבין אף במבט מרפרף את הסיטואציה המורכבת בין הגנב לבעל הבית ואת דינו של כל אחד בהתאם לתנאים החלים. אמנם תרשים אינו תחליף לעומקו של המלל אך בהחלט בכוחו לצמצם את היקפו מחד, ולהעביר המסר באופן נהיר יותר מנגד. ניתן למשל לשלב יותר כלים ויזואליים – בנהלי עבודה, במסמכי תכן ואפיון, בתהליכי תחקיר, הפקת לקחים וניתוח תלונות, כמו-גם בישיבות בעת ניתוח תהליכים, דילמות וצמתי החלטה. מבניות התרשים בשילוב החשיבה השיטתית הגלומה בו מאפשרים לראות ממדים נוספים שלא תמיד גלויים ממבט ראשון. מתי בפעם האחרונה התחלתם וסיימתם דיון עם אליפסה?

 

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***