התגובה לטעות – רגע של מנהיגות

 

ישנו ריאיון מפורסם בו עיתונאי שואל מנכ"ל: "מהו סוד ההצלחה?"
המנכ"ל משיב: "החלטות נכונות".
וכיצד מקבלים החלטות נכונות? שואל העיתונאי, המנכ"ל משיב: "ניסיון".
וכיצד רוכשים ניסיון?. עונה המנכ"ל: "החלטות שגויות".

גם הכדורסלן מייקל ג'ורדן נהג לומר: "נכשלתי שוב ושוב, וזו הסיבה שהצלחתי". ברוח זו תומס אדיסון הסביר: "לא נכשלתי, רק מצאתי עשרת אלפים דרכים שלא עובדות".

דוגמאות אלה ממחישות כי לא עצם הטעות הוא העיקר, אלא אופן ההתמודדות עימה. אמנם לא כל כישלון מוביל לצמיחה ולא כל משבר או טעות מניבים מוטיבציה מחודשת. עם זאת, במיוחד במצבים של טעות חמורה, כישלון או משבר נבחנת התגובה הניהולית. מנהיגות מתבטאת ביכולת להישאר נוכח, שקול ותומך ברגעי קושי, לברר את שורש הבעיה ולפעול באחריות לתיקונה ואי הישנותה. שהרי אין מדובר רק בניהול טעות, אלא בתמצית המנהיגות.

על כך בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן שם נאמר: "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר" (דברים ג, כט).

מה מלמד אותנו פרט זה, הנראה שולי לכאורה?
רש"י מפרש: "ונצמדתם לעבודה זרה ואף על פי כן 'ועתה ישראל' הכל מחול לך ואני לא זכיתי לימחל לי". משה מוכיח את בני ישראל על הנושאים שהם הכעיסו את ה' בזמן שהותם במדבר. מפני כבודם, משה אינו מזכיר את חטאם הגדול בבעל פעור באופן מפורש אלא ברמז, על ידי תיאור המקום ולא המעשה. חטא בעל פעור היה מהחמורים במדבר והעונש היה בהתאם. שכן, אם בחטא העגל ניגפו 3,000 איש, בחטא בעל פעור נהרגו פי 8!. ואעפי"כ משה כמנהיג בוחר לא להאשים את העם אלא ליישם מנהיגות נוכחת לא רק בחייו אלא גם במותו. באופן מעניין מקום קבורתו של משה: "בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר" (דברים לד, ו). רש"י מפרש: כי הקב"ה עצמו קברו שם כדי לכפר על מעשה בעל פעור. כלומר, משה נשאר נוכח מול המקום בו התרחש הכשל, לא כדי להתגרות אלא להפך, כדי לסמן הן את התקווה, הן את האמונה ביכולת להשתנות ולתקן.

מכאן שבפסוק משה רומז לעיקרון זה באמצעות שתי תקופות –  חייו ולאחר מותו. בחייו – משה קורא לעם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים" (דברים ד, א), כלומר אף על פי שחטאתם הישמעו לחוקים ותלמדו מטעויות. ולאחר מותו כאמור סמליות מקום קבורתו "מוּל בֵּית פְּעוֹר" כדי לכפר על חטאיהם גם בעתיד וכן כסמל לתיקון, סלחנות והמשכיות.

בעולם הארגוני, אומנם לא כל טעות מובילה לצמיחה, אך כל טעות היא הזדמנות. התגובה שלנו אליה היא הרגע בו נבחנת המנהיגות: האם נבחר להעניש או לברר, להאשים או ללמוד ולתקן. אולי אף נבחר לצמוח מתוך הכשל ולא רק לשרוד אותו, מתוך הבחנה ברורה בין ניהול משבר, לבין הנהגת הארגון מתוך המשבר. מנהיגות נוכחת פיזית ורגשית מול "בעל פעור" ארגוני והיכולת לראות בו קריאה לפעולה – ללמוד ולנוע קדימה, היא אומץ ניהולי. שכן במנהיגות, טעות אינה מייצגת את סוף הדרך, אלא את תחילתה של דרך אחרת.