השליחות לקרוא לדרור, עוד לא תמה
"לקרוא לדרור" פירושו להוֹצִיא לחופשׁי, לשחרר, לגאול. השליחות המוסרית והאנושית של כל אחד – יחידים וארגונים, היא לתרום לקידום ערך ה-"קריאה לדרור" של החטופים בעזה, לא רק בימים ייעודיים אלא בעיקר בשגרת היומיום. צו השעה הוא ליזום פעולות שיסייעו להעלאת המודעות למצבם ולחשיבות שחרורם. למשל ע"י הגברת מודעות ציבורית: ליזום ולהשתתף בקמפיינים בתקשורת, ליצור תהודה והנכחה במדיה החברתית ולהשתתף באירועי תמיכה. לצד תמיכה והזדהות עם משפחות החטופים: להגיע לכיכר ולהראות נוכחות, אכפתיות ושותפות גורל, להתנדב (ולהכשיר מתנדבים) לעיבוי מעטפת התמיכה. כמו-גם תרומה כספית יש בה כדי לתמוך וליצור עוגנים מהותיים בפעילות הכרחית זו של הקריאה לדרור.
חיזוק לכך בפרשת השבוע, פרשת בהר העוסק בערך הקריאה לדרור, שם נאמר:
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י).
בשנת היובל העבדים משתחררים לחופשי מעבדותם. נראה כי היה צריך לומר וקראתם דרור לכל העבדים, ולא כפי שנאמר "לכל יושבי הארץ", שהרי לא כולם עבדים. יתר על כן, מדוע מפורט חזרתו של העבד לאחר שחרורו לאחוזתו ולמשפחתו?
בימי המקרא אדם השתייך למשפחה כחלק משבט, לכל משפחה היתה נחלה – שטח אדמה. אדם שנמכר לעבד הגיע למצב שהוא מחוסר כל, ללא עורף משפחתי-קהילתי וללא אחוזה (- מקור פרנסה), מצב שהוביל אותו להיות נצרך. אם כך כאשר העבד משתחרר הוא למעשה שב למצב שהיה לפני שנמכר, ללא עורף משפחתי-קהילתי וללא נחלה.
בשנת היובל האדמה שבה אל העבדים והם חוזרים למשפחתם, וזה הציווי הנרמז במילים "לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" שגם על המשפחה והקהילה חלה אחריות וחובה לקבל אליהם את העבד. תמיכתם חיונית לשיקומו ומסייעת לו להשתלב בחיים נורמטיביים ולצמוח מנקודת השפל.
העוגן המשפחתי-קהילתי והמענק הכספי שהעבד מקבל מאדונו בעת שחרורו – עוגנים מהותיים בשיקומו כאדם חופשי. מכאן שניתן להבין את המילה "יובל" שמובל לחופשי אל אחוזתו, משפחתו וקהילתו וכן את המילה "דרור" שרשאי לדור היכן שרוצה ואינו נתון למרות אדונו.
פירוש הפני יהושע מאיר זווית נוספת למילים "לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" ומצטט את מסכת קידושין (דף ב) שם נאמר: "כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו" שהעבד זכאי לחיי נוחות לפני האדון (למשל אם יש כרית אחת – העבד מקבל) כך שכשהעבד משתחרר גם האדון משתחרר – ולכן הדרור לכל יושביה.
מפרשת שחרור העבדים בשנת היובל, לומדים את עקרונות המונח "קריאה לדרור" האקטואליים מאד גם לימינו הן בהיבט התמיכה הכלכלית הן בהיבט העורף המשפחתי-קהילתי – עבור החטופים ובני משפחותיהם. לכל אחד ואחת המחויבות המוסרית והאנושית לתרום לכך שגם נקודות של אור ייכתבו בדפי ההיסטוריה של תקופה אפלה זו. השליחות לקידום ערך הקריאה לדרור של החטופים בשבי החמאס עוד לא תמה, היא בעלת דחיפות, היא אקטיבית והיא פועלת במספר מישורים המהווים עוגן – כלכלי, משפחתי וקהילתי.
מאמר זה נכתב ביום ה-228 למלחמת חרבות ברזל, עת 128 חטופים – ילדים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים – עדיין מוחזקים בשבי ארגון הטרור חמאס. באיחולים להמשך עשייה ותפילה כנה לשובם של במהרה החטופים – לביתם, למשפחתם ולקהילתם.
*** הבלוג האהוב גם בספר ***
