הרגלים
פרופ' מינצברג עקב אחר שגרת פעולותיהם של מנהלים במטרה להבין את הפער בין הפעולות שהם עושים בפועל לבין אלה שהם אומרים שהם עושים. הוא מצא כי מרבית זמנם של מנהלים מושקע בפעולות כגון: כיבוי שריפות, השתתפות בפגישות, קביעה וביטול פגישות ועוד. מינצברג ראה כי מנהלים לא חושבים ולא מתכננים את הפעולות שלהם במהלך היום. פשוט כי אין להם זמן לזה. הם פועלים על-פי ההרגלים שלהם, במקום לאמץ הרגל חשוב של לעצור במשך היום לפחות פעם אחת, לבחון את המשימות הנערמות ולהתמקד בשאלה מרכזית אחת – האם אכן המיקוד הוא בדברים החשובים באמת או שמא פועלים מתוך הרגל ועוסקים אוטומטית בדברים הנדחפים במהלך היום?
התנהגות אנושית מושתתת על הרגלים, וטוב שכך. עם זאת, לא כל הרגל משרת אותנו. יש הרגלים המפריעים להתקדמות ולהתפתחות שלנו, הרגלים שרצוי להחליף בהרגלים אחרים שנכונים לנו יותר. אימוץ הרגלים נכונים יותר מתחיל בלזנוח הרגלים המסיחים את הפוקוס מהעיקר והחשוב, או ברוח החג – בטיפוח ואימוץ הרגלים המסייעים למיצוי ולא להחמצה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שמיני שם נאמר:
"אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר; וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא יא, לו)
פסוק זה מופיע לאחר פירוט דיני כלים ומאכלים שנטמאו על יד נבלת עוף ובהמות. נשאלת השאלה, מה מחדשים המילים בסוף הפסוק "וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא"?
נשיב,
מקורות הטהרה המפורטות בפסוק: מעין – מבוע של מי תהום מהאדמה, לרוב מי גשמים שחלחלו לקרקע והם הזכים והטהורים ביותר. בור – מבנה אשר מכונסים בו מים שנבעו ממעין או מי גשמים שנאגרו. מקווה מים – מקום שהתנקזו אליו מים ונקוו בו, ללא בניין או חפירה מיוחדת. באופן מעניין, מקורות המים מועילים לטהרה רק כשהם מחוברים לקרקע, דבר הרומז למקור האדם מעפר ואף מבטא ענווה כדברי אברהם "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז).
נראה כי אדם או כלי שנטמאו יכולים להיטהר בטבילה והמים עצמם אינם נטמאים גם אם נבלת בהמה או עוף תיפול בהם. החידוש בפסוק זה מתייחס למקרה שאדם המנסה להיטהר באמצעות טבילה בעוד השרץ – נבלת בהמה או עוף שהם מקור הטומאה, עדיין בידו. במצב זה אין מקווה המים מטהר אותו, והטבילה חסרת משמעות. מכאן גם מקור הביטוי "טובל ושרץ בידו" (תוספתא מסכת תענית א, ח).
באנלוגיה, אדם המנסה לתקן, אך אינו מתקן את מקור הבעיה. כמו למשל אדם הרוצה לחזור בתשובה, עליו קודם לעזוב הרגלים מסוימים, שכן אין תשובה מתקיימת, אם עדיין אוחז בהרגלים השליליים. זהו למעשה כלל אצבע לכל תיקון, לא רק להרגלים, קודם לאתר ולהרחיק את סיבת השורש ואחר כך לתקן, תוך חיבור לשורש הערכי ולמהות.
עפ"י אטיין דה לה בואסי: "הרגל הוא הסיבה הראשונה לעבדות מרצון". הרגלים קיימים גם בארגונים, לא רק אצל פרטים. מכאן בדומה לאנשים, אחד המפתחות לחברה מצליחה טמון בטיפוח מכוון של הרגלים מתאימים ורצויים בהיבט הארגוני, הניהולי והאישי, ואף להחליף הרגלים מסוימים בהרגלים "טובים" יותר. מכאן שמומלץ לתרגל הרגל מודע של וויתור על השרץ בעת טבילת טהרה במעיין, בבור או במקווה מים, לצד תרגול הרגלים חדשים כדוגמת השאלה שהציע פרופסור מינצברג. שכן מנהל שמתאמץ לאמץ הרגלים חדשים – טובים יותר, מועיל לא רק לעצמו אלא לארגון כולו.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
