עידוד יוזמה, טיפוח סינרגיה ושיתופי פעולה, פיתוח מקצועי, שקיפות, ראיית העובד באופן הוליסטי ומסגרת תגמולים הוגנת שמכירה בתרומה של כל פרט, מייצגים סממנים של ארגון בריא. בארגון כזה כל החוליות בשרשרת הערך פועלות בהרמוניה להשגת המטרות המשותפות תוך שמירה על רווחת העובדים והעצמתם. תרבות ארגונית המאפיינת ארגון בריא מושתתת על ערכים כגון: תקשורת פתוחה, כבוד הדדי, הערכה ליצירתיות וחדשנות ותהליכי קבלת החלטות מבוססי נתונים. תרבות כזו גם מחזקת את תחושת המחויבות והשייכות של העובדים להצלחה הכוללת.
בדומה לגוף האדם המתגונן מפני מחלות באמצעות מערכת חיסונית חזקה, בכוחו של ארגון בריא להתמודד באופן מיטבי עם האתגרים השוטפים ולחזק את חוסנו, בין היתר באמצעות מנגנוני בקרה ומעקב, תהליכי עבודה ברורים ויעילים ויכולת זמישה (=זריזה וגמישה) להגיב לשינויים. בנוסף, פועל באופן פרואקטיבי ומבעוד מועד למזעור השפעת משברים ולבניית תרבות ארגונית חזקה המאפשרת לו לעמוד במצבי אי וודאות, לחץ ומורכבות ובכך כאמור לשמור על חוסנו ותפקודו.
על כך בפרשת השבוע, פרשת עקב שם נאמר:
"וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ, כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם, בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ" (דברים ז, טו).
לאחר שציין "כָּל חֹלִי" מה טעם להוסיף "וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם"? וכן מה ההבדל בין "יְשִׂימָם" ל-"נְתָנָם"?
לפי ספורנו קיימת הבחנה בין סוגי חוליים: "כָּל חֹלִי" מתייחס למחלות הנגרמות בדרך הטבע כמו חום, דלקת ושיעול שנוצרות לרוב כחלק משינוי עונות, הרגלי תזונה או שינוי באקלים. מכאן שקיימת סבירות גבוהה וטבעית כי כל אדם יחווה חולי זה, אך ה' מבטיח כי יסיר אותם לכן נאמר: "וְהֵסִיר". לעומת זאת, "מַדְוֵי מִצְרַיִם" זהו חולי שלא כדרך הטבע, כגון מכות מצרים – מים שהפכו לדם, כינים, שחין ועוד. בניגוד לחולי הטבעי, את החולי החריג "לֹא יְשִׂימָם בָּךְ" אלא חולי זה ישפיע רק על אויבי ישראל, לכן עם ישראל כלל לא יזדקק למרפא ממחלות אלה. פירוש הכתב והקבלה מוסיף שהמונח "חֹולִי" מתייחס למצב של חולשה כללית בגוף, בעוד ש"מדווה" ממוקד באיבר מסוים.
הנצי"ב מוסיף הבחנה לשונית בין הפעלים: "יְשִׂימָם" – מציין אף במידה קטנה, ולכן נאמר "לֹא יְשִׂימָם בָּךְ", לא יהיה בישראל דווי אפילו לא מעט. לעומת זאת, "נְתָנָם" מציין במידה בלתי מוגבלת, אותם מדווים יינתנו לשונאייך. יתרה מכך, אף שיהיו בשונאיך, עם ישראל לא יפגע ולא ידבק במדווים אלה.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר בריאות כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק כהיעדר מחלה, המאפשר ניהול "חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית". כאמור, בריאות אינה תוצר רפואי אלא מבוססת על התנהגויות והרגלים. כמו גוף האדם, כך גם על ארגונים לשמור על בריאותם. גישה פרואקטיבית, תהליכים יעילים ותרבות ארגונית חזקה, בד בבד עם רווחיות ורווחה, מהווים מפתח להבטחת בריאותו ועמידותו של הארגון בפני כל אתגרי חולי ודווי. לא בכדי האמרה "העיקר הבריאות", כה פופולרית ולא רק בהיבטי הגוף והארגון…