העוצמה לבחור ב-'מעט' בעולם של 'יותר'

 

בעולם עסקי הממוקד ב-"יותר" – יותר רווחים, יותר לקוחות, יותר יעדים – נוטים לעיתים לשכוח את העוצמה הטמונה ב-"מעט". בחירה מודעת ב-"מעט" מתוך שיקול דעת מושכל מבטאת עוצמה רבה, מנהיגות שקולה וענווה, אסטרטגיה מדויקת והתנהלות מכוונת תוצאה.

כך למשל: One Pager, נאום המעלית והקפדה על ניהול מלאי רזה, אינן רק שיטות טכניות אלא ביטוי לתרבות ותפיסה שרואה בבהירות וצניעות – גילום של עוצמת "המעט" כבחירה מושכלת במיקוד, בעידן של שפע. כפי שניסח מארק טווין: "הייתי כותב מכתב קצר יותר, אבל לא היה לי מספיק זמן". לדייק בניסוח הרעיון – זהו תהליך עמוק המבטא את העיקרון שלהגיד הרבה בפחות, זו לא רק אמנות של קצרנות, אלא של בהירות ומיקוד.

מנהיגות אפקטיבית טמונה ביכולת ליישם אסטרטגיה המשלבת באופן מושכל את עוצמת ה-'מעט' – במיקוד, בדיוק ובערכי ההתנהגות, בד בבד עם חזון של 'הרבה' – בהשפעה, בצמיחה וביצירת ערך לאורך זמן.

על כך בפרשת השבוע, פרשת שלח-לך, משה מצווה את המרגלים:

"וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ, מַה הִוא וְאֶת הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר יג, יח).

במרבית הנושאים שמשה מבקש מהמרגלים הוא מקדים החיובי לשלילי, למשל: "הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה"? (יח) // "הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה"? (יט) // "הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה"? "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן"? (כ), אך כאשר מבקש לברר על העם נראה כי הופך הסדר, מדוע מקדים את ה"מעט" ל"רב"?

אור החיים מסביר כי שאלת האוכלוסייה הינה בהלימה עם עיקרון 'חיובי קודם לשלילי', מאחר ומציג את נקודת המבט של ישראל – מעט אוכלוסייה זה טוב לישראל כי יקל על כיבוש הארץ וההתיישבות.

אך ניתן לראות גם רובד נוסף – לא כמותית אלא ערכית. בפרשת ואתחנן נאמר: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז). עפ"י המדרש: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם אמר – ואנוכי עפר ואפר. למשה ולאהרון אמרו – ונחנו מה. לדוד אמר – ואנוכי תולעת ולא איש" (מסכת חולין דף פט, ע"א).

משה בהיותו ענו על אף גדולתו, מכיר בתכונת הענווה כמבטאת את חוזקו וחוסנו של עם. על כן "הַמְעַט הוּא אִם רָב", אינו מתייחס רק לכמות מספרית של האוכלוסייה בארץ, אלא לאיכותו הפנימית שנבחנת באמצעות תכונת הענווה  – האם העם נוהג ב-"הַמְעַט" ולכן בעל תכונות משובחות כי רק על מה שיכול להתגאות בגינו, יכול לנהוג בענווה, או "רָב" – נוהג בגאווה, התנהגות המעידה על התרברבות, רום לב, יוהרה וזחיחות. לכן 'מעט' לפני 'רב' הינו בהלימה עם עיקרון 'חיובי קודם לשלילי' – ענווה לפני גאווה, שכאמור עוצמה רבה גלומה במי שנוהג בענווה כמו אברהם, משה ואהרון ודוד המלך. 

כאמור בעידן המאופיין בשפע וממוקד ב-"יותר" נדרשים אומץ ניהולי ומנהיגות ענווה כדי לבחור גם בהיבטים כמותיים וערכיים של "מעט" – לחיזוק בהירות ומיקוד במהות. שילוב מיטבי של עוצמות ה-"מעט" וה-"יותר" כגישה מנהיגותית-אסטרטגית הוא ליבה של מנהיגות אפקטיבית. "מעט" כשמוגדר באופן מדויק מהווה קרקע פוריה ל-"יותר" משמעותי – יותר השפעה, יותר בהירות ומיקוד, יותר עוצמה מנהיגותית. מכאן ששילוב זה, בד בבד עם יישום עיקרון 'חיובי קודם לשלילי' – הוא שמייצר עוצמה, בהירות ותוצאה.