מאמר חגיגי לכבוד פסח:

הטריוויאלי לא תמיד היה טריוויאלי

סיפור ידוע על שרלוק הולמס וד"ר ווטסון שיצאו יחד לקמפינג. מספר שעות לאחר שפרשו לישון באוהל, הולמס מעיר את חברו בבהלה: "ווטסון, הבט לשמים – מה אתה רואה?"
"מיליוני כוכבים" – עונה ווטסון.
"ומה זה אומר לך"? – שואל הולמס,
ווטסון חושב לרגע ובמאמץ להרשים את חברו אומר:
"מבחינה אסטרונומית, זה אומר שקיימים מיליוני גלקסיות וביליוני כוכבים",
"מבחינה כרונולוגית, אני משער שאנו מתקרבים לשעה 3:15 אחר חצות",
"מבחינה דתית, אני רואה שאלוהים הוא כל יכול ואנחנו יצורים קטנטנים חסרי כל חשיבות",
"מבחינה מטאורולוגית, אני משער שמחר נועד להיות לנו יום יפה",
"ומה כל זה אומר לך – חברי הטוב הולמס?" שואל ווטסון בסקרנות.
הולמס מתיישב ועונה: "שמישהו גנב לנו את האוהל!!!"

סיפור זה ממחיש את האמרה של ריצ'רד פארסון כי "אין דבר בלתי נראה כמו המובן מאליו" (Nothing is Invisible as the Obvious). המובן מאליו הוא משהו שאינו נדרש להסבר, הוכחה או ראיה, אלא ידוע לכל, עניין טריוויאלי, ברור כשמש, ומנגד, כך נראה, הוא גם עניין סובייקטיבי.

במציאות הארגונית מוצאים לא פעם פער בין מה שנתפס כטריוויאלי ומתבקש לכאורה לבין המציאות בפועל. ניסוח ופירמול למשל, של מגוון הנחיות, נהלים וכללים ארגוניים לגבי נושאים הנתפסים לכאורה כמובנים וטריוויאליים, מצביע למעשה על כך שלא כל מה שנתפס כטריוויאלי, הוא אכן כזה. יתר על כן, מציאות המאופיינת במגיפה עולמית לצד מלחמות מקומיות ועולמיות, עוני וחרפת רעב, בהחלט קוראת תיגר על מה שנתפס כברור ומובן מאליו עבור רבים.

בליל הסדר נוהגים לומר:

"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח).

נשאלת השאלה:

מדוע נאמר, "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר", ניתן היה לומר "כל אדם יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"?

וכן, כיצד עניין זה נלמד מהפסוק "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"?

נסביר,

אדם הנעשה לו נס, לרוב מחויבים להודות – הוא ובנו ובן בנו עד דור רביעי כפי שלמדנו מדברי אבימלך לאברהם: "תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי" (בראשית כא, כג) רש"י מסביר "עד כאן רחמי האב על הבן".

לפי מקור זה, לא היינו צריכים להודות על נס יציאת מצרים, אלא אם כן נראה עצמנו כבעלי הנס, ושאנחנו אלה שלמעשה זכינו לו, לכן "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר" גם בדורות שאחרי הדור הרביעי. עניין זה נתמך בהמשך ע"י הפסוק: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" – הנס נעשה לי. כאשר אדם מספר בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים לילדיו, הרי הוא צריך לחוש שמספר על חוויה שקרתה לו עצמו. לכן לשון ההגדה למשל מנוסחת בלשון מדבר: "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם" // "וירעו אותנו המצרים" // "ויתנו עלינו עבודה קשה" // "ונצעק אל ה' אלוהינו", ולא למשל 'ויוציא את אבותינו ממצרים' וכו'

סיפור היציאה מעבדות לחירות כל שנה מחדש, הוא עניין משמעותי-מהותי שמעורר תזכורת כי החירות אינה מובנת מאליה, כפי שלעיתים נדמה. יתירה מכך, מצב החירות (=יחסית) שאנו נהנים ממנו כיום הינו תוצאת השפעתו של הנס "שעָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". נראה גם לומר כי משך ההודאה על נס הוא בהתבסס על הדי השפעתו – שכן בעוד ההודאה על נס עד דור רביעי מתייחסת לנס פרטי, ההודאה על נס לאומי שנעשה לכלל, היא לדורות.

חזרה לנקודת האפס והחייאת חוויית היציאה מעבדות לחירות כחוויה אישית ומכוננת, היא מאפסת, נותנת פרופורציה, מחדדת הרגישות, ומעוררת מחשבה ומודעות כי החירות אינו מצב טריוויאלי וכי סיפור הנס הוא לא סיפור היסטורי הוא הסיפור של החירות היומיומית שאנו נהנים ממנה גם כיום. זוהי תזכורת חשובה להודות על הקיים תוך זרקור על כך שמה שנתפס כיום כמובן מאליו, לא תמיד היה ויהיה כך.

חג אביב שמח 🙂

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***