הטייטל: משביר
*** להזמנת ספר תורת הארגונים ***
כיצד ארגונים עתירי משאבים בעלי כסף, ידע, אנשים ומערכות, בכל זאת נכשלים? דוגמא לכך היא קריסתו של בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארצות הברית Lehman Brothers, בשנת 2008. בנק שהעסיק כ־25,000 עובדים, החזיק נכסים בהיקף של כ-639 מיליארד דולר והתחייבויות של 613 מיליארד דולר. ארגון עם הון עתק, מומחי סיכון מהשורה הראשונה וגישה למידע בזמן אמת, קרס למרות שפע המשאבים. בדיעבד, כפי שמפורט בתיאור המקרה, נראה שהכשל המרכזי היה ביכולתו להפעיל את הידע והמשאבים באופן שיטתי, מבוקר ואחראי בעת שיגרה ובוודאי בשעת משבר, היו חסרים מנגנונים כגון: פיתוח אסטרטגי ועסקי המתרגם את משאבי הידע להכנסה, תפקיד מוגדר האחראי לניהול סיכונים מחושב המאזן בין רווח מיידי לסיכון מערכתי ובעיקר תרבות ארגונית שמעודדת בקרה, מעקב, ניהול סיכונים עקבי וקבוע, הפקות לקחים ומשילות.
סקר של מקינזי (2022) מצא שארגונים שמפעילים מנגנונים מוגדרים וברורים, חוו 40% פחות כישלונות בתהליכי חדשנות ומשברים בהשוואה לארגונים ללא מנגנונים לניהול הידע והמשאבים. נתון הממחיש שמשאבים בלבד אינם מהווים ערובה להצלחה אם אין מנגנונים לניהול נכון ומושכל שלהם.
על כך בפרשת השבוע, פרשת מקץ שם נאמר:
"וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מא, נה).
הרי יוסף בפתרון החלום הציע שיצברו תבואה בשנות השובע כדי להיערך לשנות הרעב. אם כך כיצד יתכן שכבר בראשית שנות הרעב "וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב" (מד) מצרים רעבה ללחם?
עפ"י רש"י המצרים אכן צברו תבואה אך היא נרקבה, רק התבואה שבמחסני יוסף נותרה ראויה. כאשר באו אל פרעה, הוא הפנה אותם ליוסף והורה להם לציית לדבריו.
האברבנאל מוסיף רובד עמוק עוד יותר המתבסס על נטייתם של המצרים לחמוד ממון (לכן למשל עונשם היה שבני ישראל יצאו ברכוש גדול). בשנות הרעב כשהגיעו מהארצות שסביב מצרים לקנות מזון ומחירו האמיר, מכרו המצרים את התבואה שצברו מתוך ביטחון שפרעה ידאג להם. כאשר אזל המזון, באו אל פרעה שהפנה אותם ליוסף, מי שהוגדר כאחראי הבלעדי על המזון. יוסף צבר בר "כחול הים" עד שאי אפשר לספור ולמדוד הכמות (מט). אף על פי שהיה השליט, הוא עצמו מכר את המזון לעם. שכן הוא היה המשביר – תפקיד האחראי על ניהול המשאב – מכירה, הקצאה, תמחור וכו'. נראה כי יוסף בחר לבצע בעצמו תפקיד זה, בין היתר בשביל הסיכוי לפגוש את אחיו כשיבואו לקנות מזון (מד, ה).
אגב יתכן ששורש המונח המשביר, נגזר מהמילה באנגלית BREAKFAST בתרגום מילולי – שבירת צום והוא הכינוי לארוחת בוקר אשר "שוברת" את צום הלילה. בעלי הרמז אף פרשו שהטייטל של יוסף המשביר משורש ש.ב.ר לרמוז: שם בן רחל (על יוסף).
מצרים צברו תבואה ובכל זאת רעבו, זהו לקח ניהולי חשוב. פעולת הצבירה הייתה באופן פרטי, מבוזר, ללא אכיפה, ללא סטנדרט וללא אחריות כוללת. ההשברה הייתה המנגנון.
נראה כי המשביר מגלם שלושה היבטים ארגוניים חיוניים להצלחה: (1) מנגנונים: תהליכים ברורים המגדירים את הפעולות ארגוניות – מי עושה, מה עושה, מתי, כמה, איך ובאילו תנאים ומשאבים. (2) אחריות וסמכות ברורה לכל תהליך: לא כל אחד משביר. יש אדם אחד, בתפקיד מוגדר, שאפילו פרעה אינו עוקף. (3) תרבות של אחריותיות: מעבר מהציפייה ש“מישהו כבר ידאג” להבנה שכולם בסירה אחת לכן חשוב ליטול אחריות אישית וכן לשתף פעולה באופן פרואקטיבי עם אנשי המקצוע “אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ”, אחריות מפורמלת וממוסדת. המשביר מייצג מנגנון ותפקיד הפועלים מתוך סדר, גבולות ואחריות. שכן לא די להרבות נכסים, יש להרבות גם את היכולת הארגונית לנהל אותם.