הבטחתם – תוודאו שזה גם מתקיים

 

עובד נכנס למשרדכם ומבקש העלאת שכר. הוא מנומס ומפרט באופן ענייני את הסיבות לבקשתו. סה"כ אתם מרוצים ממנו – הוא מבצע את תפקידו באופן מקצועי ויסודי, סוגר פינות ואף מגדיל ראש כשצריך. אבל, אתם חשים שהשכר שהוא מקבל מכובד והולם את מאמציו ואף נחשב גבוה יחסית למקובל בענף. לכן, כדי לא לאכזב אותו ולהחזיר את השקט לשגרת העבודה, אתם מבטיחים לו הבטחה כללית, כאמצעי להרוויח זמן ומוטיבציה.

בעולם הארגוני הבטחות ניתנות כחלק מהשגרה: "נטפל בזה בהמשך", "נראה תקציבית", "נדבר על זה אחרי החגים" או "בישיבת ההנהלה הקרובה נחליט". אך הבטחות לא תמיד מתקיימות. לעיתים מלכתחילה לא הייתה כוונה אמיתית, לעיתים אין מנגנון שיוודא קיומה ע"י המבטיח או לחילופין ע"י ממשיך דרכו בתפקיד. כוונה טובה לא מספיקה אם אין מי שיידע מה הובטח, למה ולמי. נראה כי מנהיגות באה לידי ביטוי לא רק ביכולת להבטיח אלא גם ביכולת להעביר את האחריות לקיים, גם לאחר שהמשכתם לאתגר הבא בקריירה.

על כך בפרשות השבוע, מטות-מסעי שם נאמר:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה" (במדבר ל, ב).

מדוע הניסוח כאן שונה? בדרך כלל, משה שומע מה' ומעביר המסר לעם למשל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה… לֵאמֹר" (במדבר א, א // במדבר ג, יד // וכו'). כאן משה מדבר ישירות אל ראשי המטות ומלמד אותם דיני נדרים.

לפי רשב"ם מדובר בהמשך ישיר לפרשת פנחס שם נצטוו לקיים נדרים: "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם" (כט, לט). משה מבין כי בכוחו של דיבור ליצור מציאות מוסרית ומשפטית לא רצויה, לכן מצווה את ראשי המטות ללמד את בני ישראל את חשיבות קיום הנדרים וההתחייבויות כחלק מיסודות קיום של חברה בריאה ומתוקנת. כך למשל אדם שנוהג בדיבורו מנהג חולין הרי שאין ערך לדבריו ואי אפשר לסמוך על הבטחותיו ולחילופין כאשר הנדר קשה או לא ניתן לקיום, משה מורה לראשי המטות דרכים להתרתו.

נראה כי העיתוי הוא לב העניין. שכן עד כה כאשר אדם נדר היה בא למשה בבקשה להתירו. כעת, כשמשה יודע שימיו ספורים, כשה' מצווה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ… וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ" (כז, יב-יג), משה מתוך אחריות אישית מעביר את הידע והסמכות לדור ההנהגה הבא. משה מבין כי זה הזמן לבנות תשתית מנהיגותית ומנגנון בקרה מוסרי שישמש את העם גם לאחר לכתו. לכן, לצד לימוד הדינים הוא גם מטמיע שיקול דעת, יושרה וסמכות. ראשי המטות ישקלו אם ניתן להתיר נדר, או לחילופין לשמור על ערך המילה גם כשמאתגר.

מסופר על לוי אשכול שכאשר נדרש לקיים הבטחה, ענה: "אמנם הבטחתי – אך לא הבטחתי לקיים". הבטחה היא יסוד מוסרי וחברתי. לכן, עד כמה שזה נשמע טריוויאלי, לא די רק להבטיח; יש לעשות זאת מתוך כוונה אמיתית, ולהגדיר מנגנון שיבטיח שההתחייבות תישמר גם בידי אחרים. אחת הסיבות המרכזיות לשחיקת אמון היא מנהלים שמבטיחים ואינם מקיימים. מנהל כזה נתפס כבלתי אמין – כמי ש"אין לו מילה". מנהיגות אחראית שמה לב לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שיישאר אחריה. היא נזהרת במילותיה, ופועלת ליצירת תשתית שתאפשר רציפות תפקודית והתמודדות עם מורכבויות מוסריות וחברתיות. כי התחייבות היא אחריות, מילה יוצרת מחויבות. הבטחות צריך לקיים, גם אחרי שתעזבו את הארגון.