האמנם מצוין הוא האויב של הטוב ביותר?

פרפקציוניזם או שלמותנות, היא תכונה שמועמדים רבים נוהגים לציין כתשובה לשאלה המאתגרת על חולשות בראיון עבודה. תשובה זו כך נראה מתבססת על ההנחה כי הקצנה של תכונה הנתפסת כחיובית תהווה מענה אופטימלי למה שמעסיקים מחפשים לכאורה.

נראה כי פרפקציוניזם כמייצג תכונה שלילית הפך זה מכבר לתשובה מאוסה על מראיינים, בעיקר בגלל שמצד אחד, מדובר בתשובה בנאלית שמשקפת שהמועמד לא באמת התכונן אליה כראוי, ומצד שני נראה כי חסרונות תכונה זו עולים על יתרונותיה. שכן אמנם פרפקציוניזם מתבטא ברמה גבוהה במיוחד של אמות מידה, ביקורת עצמית ומוסר עבודה, התמודדות עם אתגרים ותשומת לב לפרטים הקטנים, מיומנויות המאפשרות הישגים ועשיה מבורכת. עם זאת, לשאיפה לשלמות מופתית יש גם היבט שלילי, שכן החרדה והחשש מכישלון (=אי הגעה לרמת השלמות אליה שואף) מובילים בין היתר לתפוקה נמוכה, בזבוז אנרגיה על פרטים טפלים, דחיינות ועוד.

על כך בפרשת השבוע פרשת חוקת שם נאמר:

"וְהָיְתָה לָהֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמַזֵּה מֵי-הַנִּדָּה, יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה, יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (במדבר יט, כא)

עולה פרדוקס מעניין מהפסוק שכן האיש הטהור שמזה את מי החטאת, מטהר את הטמא אך הוא עצמו נטמא עד הערב.

נשאלת השאלה,

מדוע האפר מטמא את הטהורים?

נשיב,

תערובת אפר הפרה עם "מים חיים" (=מים שנלקחו מנביעת המעיין) נקראת "מי חטאת" ו-"מי נידה":

• מי חטאת – מלשון חיטוי וזיכוך – מתאר את מטרת הפעולה – תערובת המים והאפר מטהרים ומזככים את האיש שנטמא.
• מי נידה – מלשון יידוי – מתאר את אופן ביצוע הפעולה – ע"י שמזים התערובת על הטמא.

פעולת אפר פרה אדומה היא בגדר חוקה שאין אנחנו מבינים את טעמה, מכאן אנשים עלולים לייחס לה כוחות מיסטיים, ויזו על עצמם מאפר הפרה בשעה שהם טהורים, בחושבם כי על ידי כך יזכו לדרגה רוחנית גבוהה ולהיטהרות יתירה. לכן כדי למנוע תופעה זו, התורה הורתה שאדם שאינו טמא ומתעסק באפר הפרה – נטמא. שכן לא רק שאינה מועילה לאיש טהור, אלא להיפך היא אף מטמאת אותו, בין אם נגע באפר במסגרת תפקידו ובין אם בשאיפתו לטהרה מעולה – כולם נטמאים, שנאמר: "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם; וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב" (יט, ח) // "וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת-בְּגָדָיו" (יט, י).

בדומה לדברי חכמים כי 'כל המוסיף גורע' (סנהדרין דף כ"ט, ע"א) גם פסוק זה מדגיש את כשל הפתרון המושלם וכי לעיתים המצוין הוא האויב של הטוב ביותר. שכן קפדנות יתר וחתירה לשלמות בכל תנאי עלולות להזיק ולמנוע את השגת המהות ומטרת-העל.

קיימת הבחנה בין פרפקציוניזם סתגלתני המייצג הישגיות שנובעת מחתירה למצוינות שהיא מבורכת לבין פרפקציוניזם לא סתגלתני המייצג חתירה לשלמות שאינה ניתנת להשגה, אנשים הסובלים מהדקדקנות של עצמם וחשים תסכול רב כשאינם מצליחים לעמוד ביעדים שהציבו.

באופן דומה, אדם טהור שיזה על עצמו אפר פרה אדומה כדי להיות לכאורה "טהור יותר" נראה כי שייך לסוג הפרפקציוניזם הפחות רצוי, שכן הרצון להיות טהור יותר מוביל כאמור לתוצאה ההפוכה…

***  חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***

 *** פרטים והזמנות: ספר תורת הארגונים ***