דוגמא אישית – דרך הנעה בלעדית
עפ"י אלברט שוויצר: "דוגמה אישית היא לא מקור ההשפעה העיקרי על אחרים – היא המקור הבלעדי". אימרה זו מבטאת את חשיבות ערך הדוגמה האישית, כמייצג את ליבת המנהיגות הערכית. דוגמה אישית מבטאת הלימה בין הפעולות לבין המסרים הוורבאליים והלא-וורבאליים, מבוססת על יישום בפועל – בעשייה היומיומית, של המדיניות, העקרונות והערכים הארגוניים. דוגמה אישית כערך-על לא רק מחזק את האמון והאמונה של העובדים בהנהלה, אלא גם משפיע על בחירתם בכל בוקר מחדש, לרתום את מרצם באופן מיטבי, מתוך מחויבות ערכית לקידום מטרות הארגון.
מכאן, לא בכדי מיוחס משקל רב להשפעת האישיות והתנהגות האדם על הארגון ועל הצלחתו. דוגמה אישית אינה משרה של 9:00-17:00 אלא דרך חיים ותפיסת עולם. ערך זה הינו עוגן מנהיגותי במציאות הארגונית, ניתן למצוא אותו גם בקוד האתי של צה"ל: "החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה...". נראה כי לדוגמה אישית נדרשת רמת מודעות גבוהה ויכולת לפעול ואף להוביל מתוך ערכים פנימיים.
על דוגמא אישית בפרשת השבוע, פרשת שמות שם נאמר:
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יב)
לפי הפשט, משה הסתכל לצדדיו, ראה שאין עדים, היכה את המצרי וטמנו בחול. נראה כי משה לא רצה שהמעשה יתפרסם.
עם זאת, אם חשב שהמעשה לא ראוי, מדוע לא נמנע מכך? יתר על כן, מה פירוש "כִּי אֵין אִישׁ" האם הכוונה כפשוטו, שאין עדים למעשה?
רש"י דורש כי משה ראה את מה שהמצרי עשה לעברי בבית ובשדה (=התעלל בו) וכן ראה שאין עתיד לצאת ממנו גר.
אך ניתן גם להסביר לאור הניסוח הדומה במסכת אבות: "וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" (אבות ב, ה). מכאן שניתן לפרש עקרון זה עפ"י שני פירושים:
הפירוש הראשון מתייחס ל- "אֵין אִישׁ" שאין הכוונה שאין עדים, אלא אין עוד איש מצרי אך היו עבריים. עפ"י פירוש זה אנו לומדים על ערך דוגמא אישית אקטיבית המושתת על העקרון שכאשר יש מצב הדורש התערבות ואין מי שעושה את הצעד הנדרש, דוגמא אישית אקטיבית מתבטאת בנכונות לקחת אחריות ולנקוט בפעולה. כאשר משה ראה כי איש מהעבריים לא קם להגן על חברם המוכה, נטל האחריות ופעל באופן אקטיבי.
במקביל, הפירוש השני מתייחס ל-"אֵין אִישׁ" כפשוטו שאין עדים למעשה. עפ"י פירוש זה אנו לומדים על ערך דוגמא אישית כדרך חיים המושתת על התנהגות ראויה לפי ערכים מוסריים גם כשאין עדים. מכאן, כאדם ללא סמכות או מינוי, משה יכול היה לבחור להתעלם מהמתרחש אך בחר לקחת אחריות ולפעול מתוך ערכיו, גם כשלא היו עדים ויכל לבחור לפעול אחרת…
ערך הדוגמא האישית של משה בא לידי ביטוי הן בנטילת אחריות אקטיבית, הן בהתנהגות על פי ערכים פנימיים גם כשאין רואים. הדיסוננס לכאורה בין מנהיגותו הערכית לבין פעולתו, נובע מהמתח בין עקרונות מוסריים לבין הצורך לפעול בשעת חירום. תגובת משה, כאמור מונעת מערך מוסרי לפעול במקום שבו עוול אינו נענה בצדק, תוך לקיחת אחריות אישית להפסיק התעללות הנוגש בחסר ישע – ולהיות איש במקום שאין איש – הן עברי, הן מצרי.
לפיכך, מנהיגות שמבוססת על דוגמה אישית כערך ליבתי, כאורח חיים, בכוחה להניע עובדים ומנהלים ולחזק תחושת מחויבות עמוקה כלפי הארגון. דוגמה אישית מבססת תרבות ארגונית שמכוונת לא רק לתוצאות אלא גם לאופן השגתן. ערכי הדוגמה האישית מסמנים את הדרך לאחרים ומהווים היסוד ממנו נבנה חזון, מחויבות עובדים וסינרגיה ארגונית כעוגנים המחזקים את חוסנו של הארגון לאורך זמן. ערך הדוגמא האישית – דרך הנעה בלעדי.
