גם ייחודיות, גם שיוויון
לפי המיקום במבנה הארגוני ניתן לרוב להעריך בהתאם לענף, את סמכויות העובד, תחומי האחריות, רמת השכר והתנאים הנלווים, מספר ימי חופשה, האם יקבל מקום חניה, האם ישב באופן-ספייס, האם ישב במשרד לבד או עם שותף, האם יקבל רכב חברה ואיזה סוג, האם יהיה שותף לבונוסים או אולי לא יידע שחולקו.
אמנם מעמדות בארגון באים לידי ביטוי מעצם המבנה ההיררכי שעדיין מאפיין ארגונים רבים, אך לא רק. אנו עדים גם למעמדות בין עובדים, היררכיה שלרוב מתבססת על פרמטרים כגון: ותק, ניסיון, השכלה, מומחיות, מקצועיות ואף גיל. לצד מעמדות בין מחלקות המתבססים לרוב על ייעוד וחשיבות תרומת המחלקה לפעילות העסקית ולהשגת המטרות הארגוניות.
כך למשל, נראה כי אחד המתחים המובנים בארגונים מסוימים הוא בין יחידות מטה ליחידות עסקיות – בין יחידות התומכות בתהליכי הליבה לבין היחידות שהן הליבה. בין יחידות שנתפסות כבירוקרטיה והוצאה ארגונית לכאורה, לבין אלה הממוקדת בעשייה המרכזית, מייצרות הכנסות ונמדדות בין היתר במונחי רווח והפסד. עם זאת אין ספק כי לכל פונקציה במארג הארגוני, בין אם תחום ליבה ובין אם תומך ליבה, יש ערך ייחודי בשרשרת הערך ותרומה לתוצאה הכוללת.
על כך בפרשת השבוע, פרשת נשא שם נאמר:
- בני קהת: "כָּל בָּא לַצָּבָא" (ג), "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת" (ד), "אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת" (טו).
- בני גרשון: "כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא" (כג), "לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד " (כג) "וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן" (כה).
- בני מררי: "כָּל הַבָּא לַצָּבָא" (ל), "לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (ל), "וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (לא).
מהפסוקים עולה כי עבור כל משפחה נעשה שימוש בפעלים משורש: צב"א, עב"ד ומש"א. עם זאת, מה טעם ההבדלים באופן השימוש בפעלים הנ"ל בהקשר כל משפחה?
נראה כי השוני בלשון הכתוב מטרתו לדייק ההבחנה לגבי אופי העבודה הייחודי שבאחריות כל משפחה:
- בני קהת: אחראים על הכלים הקדושים ביותר במשכן – השולחן, המנורה, המזבח הפנימי והארון.
- בני גרשון: נושאים את יריעות המשכן, הקלעים והמסך – מעטפת המשכן.
- בני מררי: אחראים על קרשי המשכן, ברחיו, עמודיו ואדניו
משמעות הפעלים: לצבוא – התקהלות / התגודדות, קבוצת אנשים הפועלת יחד לקידום מטרה משותפת. לעבוד – כלל העבודה של כל משפחה כגון: פירוק, נשיאה, שירה וכו', למשא – נשיאת מטען כגון: כלים, חומרים או ציוד.
בשל ההבדלים במעלת חלקי המשכן וכליו, ניתן היה לחשוב שמעלת עבודת בני קהת חשובה יותר מעבודת בני גרשון או מררי. נראה אם כן כי השימוש המגוון בפעלים לתיאור תחומי האחריות והעבודה של כל משפחה נועד להדגיש שעל אף שהכלים שונים בקדושתם ובמעלתם – העושים במלאכה שווים. הלשון משותפת אצל כולם – צבא, עבודה ומשא, מדגישה את ערך השוויון בתרומתם ובמאמציהם, על אף הייחודיות באופי תחומי האחריות של כל אחד.
באופן דומה גם במארג הארגוני לכל פונקציה, בין אם בתחום ליבה ובין אם בתחום תומך ליבה, יש ערך ותרומה להצלחה בעמידה במטרות וביעדים הארגוניים. הירתמות ושתוף הפעולה בין כלל היחידות הארגוניות, כשכל יחידה מוסיפה במקצוענות את הערך הייחודי שלה עבור התוצאה הכוללת, בונים את הכוח הסינרגטי של הארגון ואת יתרונו היחסי. על אף השוני והייחודיות בתחומי האחריות והעבודה של כל מחלקה כולם חשובים להצלחה וערך המאמצים של כל אחד שווים כחוליה בשרשרת הערך הארגוני – גם קהת, גם גרשון וגם מררי.
