איזה מנהל אתה – שומע או מאזין?
*** חדש – הבלוג האהוב עכשיו בספר ***
במהלך ישיבת סטטוס שבועית עמית שיתף את המנהל שלו – אסף בתסכול שחש. הוא דיבר על כך שלא מצליח ללמוד את הגרסאות החדשות ולעמוד בהתחייבויות ללקוחות. וכן שכבר כשלושה חודשים הוא מראיין מועמדים וטרם מצא מועמד מתאים וגם על כך שתקופה ארוכה הוא עובד כ-14 שעות ביום ולא נותר לו זמן או אנרגיה לדברים נוספים מעבר לעבודה…
אסף הקשיב, לא ניסה לעצור את עמית או לתת פתרונות קלים. הוא הבין אותו והזדהה עם הרבה מהדברים שהעלה. בעצם פעולת ההקשבה אסף העניק לעמית עוגן שהוא נמצא בשבילו גם ככתובת לשיחה כנה על אתגרים ותסכולים.
אחד מממדי המנהיגות היא נוכחות רגשית, הכוללת היבטים של זמינות, תשומת לב, פניות והקשבה – לנאמר ולמה שלא נאמר, התפנות אמיתית מעיסוק והסחי דעת מתוך רצון כנה להגיע להבנה עמוקה ונכונה של המסרים.
על כך בפרשת השבוע פרשת דברים, שם נאמר:
"וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם" (דברים א, מה)
בני ישראל מעפילים להר, על אף שהוזהרו על ידי משה כי זה נגד רצון ה': "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא, תִּנָּגְפוּ" (א, מב). הם נתקלים במהלומת מלחמה מהעם האמורי היושב שם, ונותרים לבד להתמודד במערכה.
החלק הראשון של הפסוק מתאר את תגובת בני ישראל: "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה'", על פי רש"י מדובר בשיבה של המעפילים פיזית למחנה, הבכי מבטא תחושות פחד וחשש כתוצאה מהלחימה וחוסר האונים שחשו בהר, מול האמורים. אור החיים בפירושו מתייחס ל-"וַתָּשֻׁבוּ" לא רק בהיבט של שיבה פיזית מהמלחמה אלא גם של עשיית תשובה, מכאן שהבכי על פי פרוש זה, מבטא תחושות צער וחרטה על אי הקשבה לה'.
החלק השני של הפסוק מציג את תגובת ה': "וְלֹא-שָׁמַע..וְלֹא הֶאֱזִין", מה טעם הכפילות לכאורה בפעלי הקשב ומדוע ה' לא קיבל תשובתם?
המילים שמיעה והאזנה מבטאות סוגי קשב שונים:
- שמיעה – ממד פיזי, לרוב תכונה מולדת שלא דורשת מוכוונות ספציפית. שמיעה היא קבלת מידע (=צלילים וקולות) מהסביבה והבנתו. שמיעת מידע אנושי כוללת למשל: דיבור, בכי, צעקה או אנחה – מילים וצלילים, שפת גוף וטון, המסייעים להבנת המידע המועבר. כמו שנאמר למשל: "וַיִּשְׁמַע ה' (את הטון) אֶת-נַאֲקָתָם (שמות ב, כד) וכן "וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" (שמות ג, ז). שלמה המלך מבקש מה': "ונתת לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע" (מלכים א, ג, ט). איך שמיעה קשורה ללב? אלא על שופט להיות בעל הבנה והבחנה של הנאמר ולא להתמקד רק בטקסט המילולי המבוטא.
- האזנה – ממד מנטלי, פירושה קשב רב – ריכוז ומתן תשומת לב לעיבוד המידע הנשמע, כדי להבין את משמעות המילים והמסר הכולל מעבר למילים. למשל בלעם אומר "הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר" (במדבר כג, יח) וכן דוד המלך "הַאֲזִינָה, לְאִמְרֵי פִי" (תהילים נד, ד).
כך שבעוד שהשמיעה קולטת תחושות, רגשות, והבנה למשמעות המידע הועבר, האזנה היא רובד עמוק יותר של הבנת המשמעות הרחבה של המסרים. מכאן שהשימוש בפסוק בשני הפעלים מבטאת שני ממדי קשב שלא באו לידי ביטוי כשבני ישראל שבו מההר ובכו לפני ה'.
נראה כי הסיבה לכך, מתבססת על 'מידה כנגד מידה'. שכן (1) היות ובני ישראל לא שמעו לה' כפי שנאמר "ותמרו את פי" (מג) – ה' לא שמע בקולם (2) ומכיוון שעברו על דבר מפורש של ה' "אמור להם לא תעלו" – ה' גם לא האזין לדבריהם.
באנלוגיה לעולם הארגוני, אין ספק כי "החומר הרך" של הארגון – היבט בינאישי של אמפתיה, תקשורת וכישורים חברתיים, הוא מאתגר ביותר. על אף מורכבותו של פרמטר הנוכחות הרגשית, שכן הוא דורש הימצאות פיזית, רגשית וקוגניטיבית – באופן תמידי ועקבי, נראה כי בשנים האחרונות, יותר מנהלים וארגונים מאמצים באופן מודע, הלכה למעשה את ההקשבה והנוכחות הרגשית כערך ליבה בהתנהלותם היומיומית.
אסף השתמש בכוח ההקשבה כעוצמה להבעת אהדה והזדהות ומתן מקום ועוגן לתסכול שהביע עמית ולמעשה אותת גם לעובדיו שמבחינתו הדלת תמיד פתוחה – לא כסיסמא. כאמור, שמיעה והאזנה, לא כפילות – מהות.
*** חדש – הבלוג האהוב גם בספר ***
