מהלך שאינו רציונלי (לכאורה) לאיום שאינו נראה

 

בעולם הארגוני נהוג לנתח סיכונים דרך מדדים כגון: שורת רווח, נתח שוק, עמידה בתקציב, שימור לקוחות ועוד. אלה בהחלט מדדים חשובים, אך לא בלעדיים. ישנם סיכונים נוספים, שקטים, שאינם נמדדים במספרים תפעוליים, למשל: שחיקה ערכית, ירידה בתחושת השייכות או ירידה במוטיבציה ובתחושת המשמעות. מכאן שתגובה רציונלית או תפעולית בלבד לסיכונים אלה לעיתים עלולה להחטיא את המהות ולא לתת מענה לסיבת השורש. לעיתים מהלך לא שיגרתי המותאם באופן ייחודי ללב התרבות  הארגונית יחזיר את הארגון לאיזון הרצוי.

כך למשל בתחילת מלחמת חרבות ברזל כאשר הסניפים של איקאה ישראל בדרום ובצפון נסגרו, בחרה ההנהלה לשלב את העובדים בפעילות התנדבותית תוך המשך תשלום שכרם. לכאורה מהלך שהוא ההפך מכלכלי בוודאי במציאות כאוטית של מלחמה ומשבר לאומי. אך נראה כי מהלך זה שמר על תחושת הזהות, המחויבות והגאווה בקרב העובדים ובמקביל חיזק את אמון הציבור במותג. איקאה הבינה כי האיום אינו תפעולי אלא תודעתי ומכאן התגובה הלא רציונלית לכאורה, הצליחה לתת מענה ראוי לסיכון שזוהה מבעוד מועד ובכך להבטיח יציבות, חוסן ארגוני ונאמנות ארוכת טווח. כי לא תמיד הסכנה נראית והתגובה האפקטיבית אינה תמיד רציונלית.

על כך בפרשת השבוע, פרשת בלק שם נאמר:

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" (במדבר כב, ד).

מואב לא חששו מכיבוש ישיר על ידי ישראל שהרי הוזהרו במפורש לא לפגוע בהם: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה: כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצו" (דברים ב, ט). אלא נראה שחששו מאיום עקיף הפוגע בסביבה ובשדות, סכנת "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר"- כרסום יומיומי, איטי, כמעט לא מורגש. האיום שזוהה אינו כיבוש הליבה אלא הפסד סביבתי במעגלים שמחוץ לליבה: "כָּל סְבִיבֹתֵינוּ". שכן גם אם הארץ תשמור על גבולותיה, הרי השדות שבדרך כלל מוקמו מחוץ לערים עלולים להיפגע, אולי אף באופן לא מורגש, וכתוצאה יגרם רעב ומשבר כלכלי.

הפסוק פותח: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב", ומנגד בהמשך נאמר: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן" (כב, ז). מכאן נראה שהדוברים בפסוק אינם הזקנים. ייתכן שמדובר בצעירים הנמצאים קרוב יותר לשטח ולקהילה שחשו ראשונים את הסכנה הבלתי נראית וכתוצאה מובילים דרישה לפעולה. בלק, כך נראה היה מהצעירים שהעלו החשש מסכנה זו. רש"י – "מנסיכי מדין היה", ובתמיכת בני דורו – הומלך. לכן רק "בָּעֵת הַהִוא" כאשר בני ישראל באו בגבולם והאיום הפך לממשי הפך ל- "מֶלֶךְ לְמוֹאָב". 

בתוך מציאות זו צומחת מנהיגותו של בלק. הוא מציע פתרון לא שיגרתי לאיום שזוהה, הוא פונה אל בלעם נביא זר, כדי שיקלל את ישראל. פתרון זה, נראה נבע מ-2 סיבות עיקריות: (א) שפה משותפת: מנהיגם של ישראל אין כוחו אלא בפיו יבוא בלעם שגם הוא כוחו בפיו. (ב) תחושת מסוגלות בשל עבר משותף: בלק טען שהוא יכול להתמודד עם משה שמצא מקלט במדין ארץ מוצאו של בלק. וכן בלעם היה נגיש, גר בפתור שנמצאת בארם. נראה כי בלק פועל באופן בלתי צפוי ולכאורה לא רציונלי, מתוך הבנה שהאיום אינו פיזי אלא תודעתי לכן גם התגובה צריכה להיות מסוג אחר. נראה כי בשעת חרדה, אי וודאות ואיום על היסודות קיימת נטייה להתלכד סביב מנהיג שמעז להציע דרך אחרת, לא קונבנציונלית אל מול המציאות המאתגרת.

גם במציאות הארגונית ישנם סיכונים משמעותיים שלא תמיד גלויים – איום על זהות, ערכים או שייכות. סיכונים שמחייבים תגובה שאינה טכנית אלא מהלך תודעתי-אסטרטגי ולעיתים לא רציונלי לכאורה. היכולת לאמץ מבט צעיר – רענן, תסייע לזהות מבעוד מועד את הסדק ולהגיב במהלך הנדרש – שגרתי או לא שגרתי מתוך אחריות ואומץ ערכי. לזהות את האיום "כשהשור כבר לוחך את השדה", ולפעול לפני שהאדמה מתייבשת. לא כל איום גלוי בהתחלה ולא תמיד בא לידי ביטוי במספרים, אבל הוא פועל, שוחק ומתפשט. בד בבד, לא כל תגובה חייבת להיות רווחית בטווח הקצר כדי להיות נכונה בטווח הארוך, כי כאשר האיום הוא כמו "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר", הפתרון הנדרש אינו בהכרח רציונלי אלא מנהיגותי.